2 שאלות

1. מחקת לי את השחייה כאופציה... כדאי לנוח. באמת לנוח - לשים דגש עם תזונה ולעשות תרגילי כוח, לבחור בכל זאת כאלו שאת אולי אוהבת (נגיע לסעיף 2). שבועיים שלושה מנוחה ואז - אליפטיקל, לנסות בזהירות ולעבוד מתוך מודעות - אימון שניים ותראי אם כואב, אם הרגל ממשיכה להחלים. לא בטוח שכדאי אופניים, אגב.
בנימה אישית: את נשמעת צעירונת (בת כמה את?) בגילת גם לי יה שבר הליכ ומנוח זו האפשרות הנכונה ביותר. אמצי אותה.
2. אני חוזרת לשחייה. אם את ממש ממש לא בקטע אז אין טעם. אבל דווקא הגריפה של המים, עבודה עם מחשבה על השרירים שעובדים תוך כדי, (כווץ ישבן, בטן אסופה, ...) - כך השחיה מחטבת מצויין את הגוף. במקביל - אפשר למצוא תרגילי כוח שאת כן מתחברת אליהם (יש כל כך הרבה) לקחת לך מקבץ ולהמשיך לעשות בבית.

את מדריכת כושר אז בטח את מבינה על מה אני מדברת. אני חולה על ספורט. לא התאמנתי אירובי במשך 3 חודשים (התגברתי על הדחף לזוז ולא עשיתי אירובי בכלל כדי לתת לרגל להבריא) וזה היה סיוט!!!!!! רק מכור יכול להבין איך זה לא להתעמל אירובי יום ועוד יום ועוד יום כ"כ הרבה זמן(אנשים לא מבינים כשאני אומרת שאני כ"כ מתוסכלת שהרגל לא מחלימה ואני לא יכולה להתעמל. אני מרגישה ממש מוגבלת). העניין שהשבר מאמץ פשוט לא עובר לגמרי אף פעם(אמרו לי שהוא לא מתאחה לגמרי ויש שלב שכבר מותר לעשות אירובי). ואני מזה משתגעת נפשית. אז חזרתי בהילוך איטי עכשיו. אני עושה מחול אירובי מאד מאד עדין 2 פעמים בשבוע 45 דקות (פעם הייתי עושה כל יום שעה) ורציתי לשלב עוד 2 פעמים פעילות אירובי אחרת למען הבריאות הנפשית. אז אפשר אלפטיקל עדין? הרופא אמר לי שאפשר אופניים אבל זה משעמם אותי ומבעס שאני רוכבת בחוץ וכל שניה צריכה לעצור (יש לי אופניים)

אני בת 27 ( זה צעיר ;)? ). 1.68 שוקלת 53 אבל לאחר הורדה של 12 קילו (הורדתי אותם כשהיה אסוררררר לי להתעמל והתוצאה גוף נופל וקצת חלשלוש)

קשה לי עם שחיה. אני מנסה אבל זה בלגן כל פעם ללכת לבריכה וגם משעמם. אני מאלה שצריכים לרוץ ולקפוץ.........אני מבינה שתרגילי כוח זה תרגילי כוח. אז אין ברירה צריך להתחבר

ממש תודה לך! אשמח לעוד טיפים....

המממ.... את מדברת על סוג של התמכרות, וקיצוניות, ואנחנו הרי בעד איזון. הייתי עובדת איתך ראשית על הפן המנטלי. על הצורך הזה מלכתחילה בכל כך הרבה ספורט. זו נקודה שיש לתת עליה את הדעת. במגבלות הפורום אשלח אנרגיות חיוביות והרבה אופטימיות. בכוח המחשבה אפשר גם לרפא לחלוטין את השבר (היו לי הרבה כאלו בתקופת הצבא. ואין זכר. אז הכל אפשרי).
אליפטיקל זה בסדר. את יכולה. ו... בהצלחה והרבה בריאות.

וואלה צודקת :)

אני מודעת לזה (אחרי שהייתי מושבתת למדתי מה חשיבות האיזון...אז אני מנסה ללכת, גם בעתיד על מקסימום 5 אימוני אירובי וארבעה אימוני כוח בשבוע ) ואם בפסיכולוגיה עסקינן, לכל התמכרות יש סיבה :)

זה סוג של תרפיה ספורט אצלי....אבל עכשיו אני כולה מבלה יומיים 45 דקות כל פעם בחדר כושר


אגב, מה ז"א אפשר לרפא שבר מאמץ בכוח המחשבה? הרגל שלי לא כ"כ נשמעת לי. אם אני טיפה זזה יותר מידי היא כואבת. ואם כואב וממשיכים כבר נהיים צולעים..

תודה על האישור

מסכימה בהחלט לבי הספורט כתרפיה, שחרור, הרפיה, סוג של מדיטציה - גם עבורי.
תרפיה מסוג אחר (מהמילה therapy), טיפול בNLP ותרפית קו זמן. את יכולה לקרוא על זה באתר שלי, זו דרך חיי וכלי העבודה שלי.

נכנסתי לאתר..את נראית ממש חתיכה אגב (הלוואי עלי בעוד 8 שנים להיראות ככה,ובכלל עם שלושה ילדים..את נראית יותר חתיכה מתיכוניסטים....) חוץ מזה, שגם לי יש תואר בשפה ואני לומדת עכשיו שפה שלישית..וגם מנסה להירשם לקורסים של מאמני ספורט (כל התחום הזה מושך אותי שנים אבל בגלל השברי מאמץ כלום לא בטוח...)
מעניין אותי לקרוא בעיון את השיטה של הדמיון מודרך.אני אנסה להתעמק ולראות אולי זה יכול להיות אפקטיבי
תודה והמון הצלחה!

אשמח לעזור גם בהמשך. בהצלחה בהצלחה