פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, בתי בת כמעט שלושה חודשיים ולאחרונה מעסיקה את עצמה שתי דקות לערך ואז בוכה. אין לי כבר חיים, אני כמעט כל הזמן לידה וכשלא לידה והיא בוכה אני מרגישה אשמה. עד לפני כמה ימים היא היתה יכולה להעסיק את עצמה באוניברסיטה או מול המובייל כבין עשרים דקות לשעה ועכשיו רק דקה-שתיים. אני חושבת שזה בגלל שהיא מגלה את הידיים והרגליים ומבהילה את עצמה. מה עושים? הולכים כל רגע? נותנים לה לבכות? מתי זה עובר? אני במצוקה אדירה. יש לציין כי הייתי אצל הרופאה והיא בריאה. טפו, טפו, טפו.

שלום רב בני בן ה4 נגמל יחסית מאוחר מחיתולים(בגיל שלוש וחצי בערך) . חיכינו שהדבר יבוא ממנו אך זה לא קרה ולבסוף לאחר ייעוץ עם יועצת חינוכית החלטנו להסביר לו שצריך לעבור לתחתוניםולקבל יחד אתו החלטה שמורידים חיתול. הדבר קרא בקרבה ללידת אחיו אשר כיום הנו בן 7 חודשים. חיכינו עם הגמילה לאחר הלידה עד כמהשניתן ולבסוף הורדנו את החיתולים כאשר הבן הקטן היה בן חדש. אחרי מספר ימים הוא נכנס לתלם ויש לציין כי בלילה כמעט מההתחלה הוא לא מפספס. היום בני בן 4 ( לפני שבוע הייתה לו יומולדת) ובחודש האחרון חלה רגרסיה בנושא הקקי. כמעט כל יום הוא עושה בתחתונים גם בגן וגם בבית. ניסינו לשוחח עמו בנועם ניסינו בקשיחות ועכשיו לאחר חודש אני די חסרת אונים. יש לציין שסך הכל הוא מתנהג מאוד יפה לאחיו הצעיר והוא ילד מקסים אך לאחרונה נראה כי האווירה הכללית היא של ויכוחים על כל דבר: ללכת לגן בבקר, להתרחץ, להקשיב לבקשות שלנו, סגירת הטלויזיה,הוא בוכה מכל שטות, וכאמור חזר לעשות קקי בתחתונים. אנחנו עכשיו בתהליך של פלקט עם מדבקות ( התניה) ואם זה לא יעבוד אני לא יודעת מה לעשות. להתעלם? להעניש? להגיב בחם? אשמח לכל עצה. רונית

1] מצבי לחץ או דחק או חרדה עלולים לגרום למצב של טנזמוס? [= תחושה של אי התרוקנות, דחף לשרותים ללא תוצאה משמעותית, מלאות ולחץ ברקטום,גזים.. ] 2] האם גילוי דבר חדש על בן משפחה יכול לגרום למצב כזה??? 3] כיצד מטפלים במצבי דחק ולחץ ?? 4] האם תרופה כלשהי תמתן את הטנזמוס? [אין בעיה במעי/פי טבעת.. נבדקתי כל הבדיקות תקינות לכן שאלותיי הן לפה ולא לפורום גסטרואנטרולוגי. ] איך הפסיכולוג יכול לדעת אם אחד מאלו היא הבעיה שלי??? שיהיה לילה טוב לכולם

שלום רב ביתי בת 8, בריאה בגוף ובנפש, חכמה, חברותית, תלמידה טובה וכו' לפני כיומיים גיליתי שמישהו חיפש באינטרנט, המחשב הביתי קליפים ותמונות עם תכנים אירוטים/ סקסואלים . חשבתי שאולי יש פה טעות או שזו אישתי והחלטתי לבדוק שוב למחרת. היום נכנסתי שוב ונדהתי לגלות חיפוש במנועי האינטרנט השונים מילים כמו: זין, לסביות, זונה, נשים עירומות וכו'. ברור לי שזו ביתי שכן השתמשה גם במונחים ילדותיים (בולבול, פות וכו') אני ואישתי המומים. אין לה אחים גדולים שלמדה מהם דבר כזה. מעולם לא שמעתי אותה משתמשת במילים כאלו. אנחנו פתוחים ומסבירים לה כל מה שהיא שואלת אך לא תיארתי למצוא כזה "אוצר מילים" מפואר אצלה. שאלתי: אני לא רוצה לפגוע בה כמובן אך מתלבט כיצד לפתח איתה שיחה על הכניסה שלה לאתרים פורנוגרפיים. איך להסביר לה בצורה נכונה שאין לה מה לחפש שם. ברור לי שהיא מגלה עניין בנושא חדש (מיניות) אבל נראה לי מאוד מאוד בוטה לילדה בגילה. זקוק לעיצה: איך מדברים איתה על העיניין בלי פאניקה, בלי לפגוע ולהעביר את המסר הנכון תודה

לפני כשבועיים אבי נפטר באופן פיתאומי. בתי, בת 2.7, הייתה מאוד קשורה אליו. אנו גרים בשכנות והיא התראתה איתו כל יום. בעצתם של אנשי מקצוע הסברנו לה שסבא נפטר (כמובן שהמילה חסרת כל משמעות לגביה ) והוא איננו. כמובן שהיא מרגישה את השינויים שמתחוללים במשפחה והם משפיעים עליה (היא מבקשת לישון איתנו במיטה מידי לילה). ביומיים האחרונים היא מרבה לשאול איפה הוא, לאן הוא הלך ולמה הוא הלך.. אשמח אם תייעצו לי כיצד לענות לה. תודה ובשורות טובות

יש לי ילד (ראשון)בן שנתיים ותשעה חודשים והוא ישן איתנו במיטה הזוגית. האם זה מהווה בעייה מבחינה פסיכולוגית התנהגותית? לעיתים אני מצליחה להרדים אותו במיטה שלו..אבל כאשר הוא קם -הוא מצטרף אילנו.. מה דעתכם המקצועית?

בני אור בן 4 שנים. ילד נבון חכם ומקסים. נמצא במסגרת גן ילדים מגיל שנה. בשנה האחרונה היה במסגרת גן עירייה עד שעת הצהרים. בגן הוא ילד חברותי ואהוב מאוד על חבריו. מחוץ לשעות הגן אינו מוכן ללכת לבקר בבית חבריו אך אין לו בעיה שיבואו אליו חברים וכאשר באים אליו הוא מקבלם בברכה. הבעיה נעוצה כאשר יש מפגשים של ילדים כמו למשל יום הולדת של אחד מחבריו לגן או למשל אירועים או מפגשים של משפחה. הוא נתקף בחוסר רצון מוחלט להיכנס למקום הוא אינו מוכן לדבר עם אף אחד ומבקש לחזור הביתה כשהדבר מלוווה בבכי וצווחות. ראוי לציין שאם אנו לוקחים אותו לשחק בגינה ציבורית הוא פונה לילדים ומבקש לשחק איתם שאלתי היא האם הדבר נורמלי? למה אני צריכה לשים לב... מה דעתכם? אשמח לתשובה

שלום, אני אם חד הורית לילד בן 3. בעלי לשעבר ואני התגרשנו לפני מספר חודשים, כאשר הפירוד בפועל היה כשהילד היה בן שנה וחצי. מזה כחצי שנה בני ישן אצל אביו, אולם הלילות הם בלתי נסבלים- הוא מסרב לישון במיטתו, נשאר ער חצי לילה, מתעורר מספר פעמים בלילה. יש לציין שבבית לא קיימת התופעה הזו והוא ישן בשעה קבועה ובמרבית הלילות לא מתעורר כלל. אולם בלילה לאחר שהוא חוזר מאביו, קורה בדיוק מה שקרה אצל האבא בלילה שלפני. אולם תוך יום בדר"כ העניינים חוזרים לקדמותם והשינה מסתדרת. ניסינו להבין מה שונה בין שני הבתים , ניסנו להתאים את "טקס השינה" שיהיה זהה בשני הבתים. אנחנו משוחחים על כך המון ומנסים לשתף פעולה בענין אולם ללא הצלחה. אנחנו לא מוכנים לוותר ושנינו רואים בחשיבות הרבה שהילד ישן גם אצל אביו, אולם שנינו כבר מיואשים ואובדי עצות. אודה לעצתכם בענין.

שלום. אני סטודנט שנה שלישית למחזאות. אני כותב מחזה על ילד בעל דמיון מפותח המשוחח באופן קבוע עם חברה דמיונית ורואה עצמים ובע"ח שאינם נמצאים במציאות אלא בראשו בלבד. האם יש לזה מעגן פסיכולוגי? זה אפשרי בכלל בגיל כזה? מהי מחלת הנפש לפיה אנשים רואים דברים שאינם שם? אשמח לעזרה ולתשובות מכל בעל מקצוע. עוז.

בתי בת 7.5 מסיימת בימים אלו כיתה א. הילדה חברותית ומקובלת. תקופה די ארוכה היא מגלה התנהגות חריגה שמתגברת עם הזמן. מדובר בחששות ולחצים שמלווים בהתנהגות מעט קיצונית -של פניקה ובכי. היא מחפשת לעיתים במאמץ סיבות לדאוג לחשוש ולהכנס ללחץ. דוגמאות שמביאות להתנהגות זו הן בין השאר : 1. איחור לבית ספר או לארועים כיתתים -אין סיכוי שהיא תאחר וגם שמבטיחים לה שיש זמן ההתנהגות היא של לחץ ופניקה. 2. חשש מוגבר מאיחור לחוגים. 3. חשש מזהות המחנכת בשנה הבאה. 4. חשש מתגובה של מורה שמרימה קול בכיתה והילדה לוקחת זאת קשה למרות שהכעסים לא כלפיה. אנו יודעים שיש לה את הזכות לחשוש וטוב שהיא מביע זאת. אך אופן הבעת החשש מלווה בלחץ והתנהגות טיפה קיצונית ומופרזת. לילדה יש גם אולי רגשות נחיתות וקנאה מסוימים באחותה בת ה-5 בנושאים של פעילות גופנית. עובדה שפוגעת בבטחון העצמי של הילדה.

בני כמעט בן 8, ילד ביישן וחסר בטחון עם בעיות מוטוריות ותקשורתיות לומד בכיתה א' רגילה. אין לו כמעט חברים בכיתה ואינו מרבה להפגש עם חברים אחר הצהריים. לאחרונה התחבר עם ילד מהכיתה שמרבה לנגוע בו, לטפס עליו ולדחוף אותו - כלומר מרבה בנגיעות פיזיות עם בני, אני שמה לב שכך החבר נוהג עם ילדים אחרים והנגיעות הללו מקובלות בסביבת בני. בני לא אוהב זאת , לעיתים משתף פעולה ואז מחייך ולא מתנגד, לעיתים אומר "די" בקול חלוש. אני לא יודעת איך להגיב ולא אוהבת את עניין התקשורת הפיזית.- גם כשהחבר ביקר בביתנו , הם"הלכו מכות" למרות שבני לעולם לא הגיע לסיטואציה כזו לפני כן. בינתיים לא הערתי לחבר ואני מתלבטת אם לנקוט בפעולה כלשהי (לדבר עם החבר, אימו, עם המורה) או שלהניח לעניין, ההתלבטות שלי נובעת מכך שאם מדובר בנגיעות חברתיות ולא הצקות אלימות וכך מקובל בקרב סביבת בני, אם אתערב , אגרום עוד נזק חברתי לבני וכן אם אתערב, אני לא נותנת לו לנהל את חייו וללמוד להתמודד עם קשיים בחיים. לעת עתה, נתתי לו עיצה, שאם זה מפריע לו הוא יכול לדבר עם החבר ולהגיד לו שהוא לא אוהב את הדחיפות וזה לא נעים לו ושהם יכולים לשחק בצורה אחרת. הוא לא רוצה לדבר איתו על כך והיה מעוניין שאני היא זו שתתערב ותפסיק התנהגות זו של החבר. מה כדאי לי לעשות?

שלום. בני בן ה-5 נתקל בקשיים חברתיים ביום יום. בגן הוא לא ממש מסתדר, לרוב רב עם ילדים, כמעט תמיד משחק לבד, כשאני מפגישה אותו ען ילדים מהגן אחה"צ לרוב זה קשה מאוד, הוא מפרש לא נכון את כוונות הילדים. למשל אם ילד ניגש אליו עם חפץ ביד ומנסה לשחק איתו הוא טוען שהוא מציק לו ומיד תוקף אותו, מרביץ מקלל וכו'. שמעתי על "מעלי קשב" ברעננה שיוצרים קבוצה של 3-6 ילדים עם קשיים חברתיים ומעבירים להם סדנא ע"י מטפלת רשגית באומנות במשך 12 מפגשים. האם זה מוכר לך? מה המלצתך לגבי טיפול קבוצתי שכזה לילד בן 5? תודה רבה.

שלום,
לבני יש קושי רגשי רב להיגמל מטיטולים (ביום ובלילה) והוא כבר בן 4+, רופא הילדים המליץ לי לפנות לפסיכיאטר ילדים אבל אין לי מושג למי לפנות, אשמח לעזרה דחופה.
תודה

שלום,יש לי 2 בנות תאומות ,שמבחירה אישית שלהן ובקשה מהן החליטו להגמל מהחיתול. כלומר: זה התחיל מהראשונה שפשוט אמרה לי שרוצה תחתונים ולעשות בשרותים וזה עבד חלק ביום,ללא פספוסים.לאחר חודש ביקשה גם להוטריד חיתול בליילה ולישון בלי החיתול.הסכמתי,אך לצערי,היא מפספסת כל לילה.היא עושה פיפי לפניי השינה ובכל זאת מפספסת.היא כמעט ולא אוכלת לפני השינה למרות שלפעמים מבקשת מטרנה.

לגביי בתי השנייה,גם היא מרצונה ביקשה להוריד חיתול וגם היא עושה בשרותים ללא בעיה בכלל אבל בלילות מפספסת קבוע וזאת מכיוון שלא מוותרת כלל על מטרנה.מה עושים?
היא צורחת ובוכה עד שניתן לה את האוכל .
אנא ייעצי לי.

שלום
אני אם לתינוקת בת שנה וחודש,הילדה שלי עד עכשיו הייתה ילדה רגועה וחייכנית אבל לפני זמן קצר התחילו להופיע תגובות נרגזות על כל דבר שניא לא מקבלת היא מתחילה לצרוח ולהרביץ .אני חסרת אונים כי ההסברים לא עוזרים וניסיונות להרגיע גם רק כש היא מקבלת את מה שרצתה
היא נרגעת .אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות זו והאם זה נורמלי?
בתודה מראש