פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

היי שלום רב אני איה גלמן, ליפעמים אני מרגישה בודדה אני שמה לב שהילדים בכיתה שלי(אני בכיתה ו)לא שמים לב אלי כאילו אני אוויר וזה מעליב ופוגע ויש גם את כל הקטע הזה,אני עם הילדים בכיתתי כבר 6 שנים מכיתה א בכיתה זאת למשל שמתי שמישהו חדש מיצטרף כל הכיתה חברה שלו והוא הופך ליהיות מקובל שהוא רק מגיעה ואני איתם 6 שנים ואני עוד לא מקובלת וזה מעליב ופוגע. ועכשיו בחופש הגדול אני ביכלל שמה לב כי יש לי רק חברה 1 והחופש היא טסה כימעט לכל החופש ואני מתחילת לא ניפגשתי עם שום חברה. אני גם מנסה להיפגש עם בנות אחרות ויש גם כמה בנות מהכיתה שגרות לידי שאני מצללצלת לישאול אותן אם אפשר לבוא אליהן הם אומרות לי אני הולכת לבני דודים שלי ואז אני רואה אותם מהחלון משחקות עם בנות אחרות וגם שהן ניפגשות או מהרגנות מסיבות פיגמות הן ביכלל לא חושבות להזמין אותי המחשבה הזאת ביכלל לא עולה על דעתן ושאני מהרגנת אף אחד לא רוצה לבוא.

בתי בת 3 וחדשיים ובני בן שנה. יש להם בת דודה בת שנה וחצי מאוד אלימה, כל פעם שהם עוברים לידה היא:דוחפת, נושכת ומכה. חוטפת להם צעצועים מהידים וכו'. ברור לי כי החינוך של הוריה לקוי מאוד בחסר, אך כיצד עלי להגיב כשבתי באה אלי בוכה ומספרת לי שהיא מכה אותה? כרגע היא בגן פרטי שהוא כמו חממה- כמעט ואין מעשי אלימות בגן (בזכות הגננת הנפלאה שלהם) , אך בשנה הבאה היא תלך לגן עירייה ואני בטוחה שהיא חייבת ללמוד להגן על עצמה, האם זה יהיה נורא אם אומר לה שצריך להחזיר??

נכדי בן 5 ילד מאוד חכם ועצמאי וחברותי . לפני 5 ימים התעורר בלילה לשתות מים - אמו התעוררה וניגשה עמו למטבח - לפתע עם הדלקת האור במטבח קפץ על האם עכברוש וזו צרחה מפחד ואילו האב המבוהל קפץ מהמיטה ובדרכו למטבח - רץ בידיים מורמות מחשש לגנב - והנה נתקל בדלת הזכוכית וקיבל חתכים בשתי ידיו עם זרימת דם. האם הזעיקה מגן דוד והאב נזקק לתפרים . האם המבוהלת לקחה את נכדיי והגיעה אלי לישון באמצע הלילה ומאז בנה כלומר נכדי מרוצה ומסרב לחזור הביתה. ברצוני לציין כי כבר למחרת המקרה בבוקר הילד תיפקד רגיל בגן ובביתי אך היום עם שובו לביתו סירב להיכנס לביתו - אמו התעקשה והצליחה להביאו לתוך הבית אך המשיך לבקש ללכת לסבתא וסבא (כלומר אלינו) ובתוך ביתו עקב אחר אימו מחדר לחדר ולא היה מוכן להישאר כהרגלו לבד בסלון או בכל חדר אחר. חזרה אלינו בערב אך אנו דואגים ומעוניינים לפעול מייד להחזרתו לשיגרה. איך עלינו לפעול?

שלום, אני מחפשת מטפל באיזור נהריה לילדה בת 9 הסובלת מocd. היא טופלה בשנה שעברה (ללא טיפול תרופתי) והייתה השתפרות במצבה אך בחודשיים האחרונים חלה הדרדרות. אשמח אם מישהו יוכל להמליץ לי על מטפל באיזורנו, רצוי אחד המכיר את המחלה. תודה רבה

שלום, יש לי ילד בן 6 שעולה לכיתה א'. בני נוהג לשחק בבובות עם אחותו בת ה 3, דבר שמפריעה לי מאוד. בני הוא ילד רגיש, מלא דמיון ומאוד חכם ונבון שמעדיף בעיקר לשחק עם בנות, למרות שיש לו חברים בנים. הוא שונא משחקי כדור, דבר שאני מנסה לשדל אותו אליו, לא כל כך בהצלחה. בנוסף הוא אוהב מכוניות אבל שבאים אליו חברים בנים לפעמים הוא מנסה להציע להם ברביות ונתקל בסירוב. מה עלי לעשות? האם לאסור עליו לשחק בבובות או להתעלם וזה יעבור לו במשך הזמן כאשר הוא יתבגר???? אני לא רוצה לעשות טעות שאצטער עליה.

שלום לכל הצוות המקצועי. זוהי פעם ראשונה שאני משתמש בפורום שכזה , ולכן אנסה לנסח את שאלתי במדוייק. אני מודה לכם מראש על הסבלנות ועל העזרה. יש לי ילדה בת שנתיים ועוד בן זכר בגיל שנה. .לאחרונה הילדהמתעניינת מאוד בהבדלים שבין בנים לבנות, ומדברת על פין ופות. לפני כשבוע , היא ניסתה משהו שזיעזע את אמא ואותי , היא ניסתה להכניס את האיבר שלו לפה. התקשרנו לגן בבהלה , והגננת הסבירה לנו שזה די טבעי בגיל הזה , הליך הסקרנות וכו' , ושלא נייחס לזה חשיבות רבה. עד אשר היום , היא פנתה אל אישתי {אמא שלה} , ואמרה שלבנות יש פות , לבנים יש בולבול , ושהיא אוהבת ללק את הבולבל של אחיה הקטן. הדבר הזה הדאיג אותנו מאוד , והיינו מאוד מעונינים לדעת האם יש מקום לבדיקה מעמיקה של הנושא , האם צריך להיבהל ? , ומה הדבר הנכון שעלינו לעשות כהורים.? תודה על הייעוץ , ההורים המדואגים.

שמי שי ואני בן מעל ל 25. אחי הקטן בן ה 8 סובל ממה שנראה כמו חרדת נטישה קשה. הוא כבר בכיתה א' עולה ל ב'. הוא תמיד חושש שמא יאחרו או ישכחו או לא ימצאו אותו בביה"ס. תמיד אותו פחד לא רציונלי. בכל בוקר רצף השאלות חוזר על עצמו ועימה חרדה ופחד אמיתי של ממש. ההסברים אינם מועילים וכך גם תרגילי נשימה שאני מבצע עימו. החרדה והלחץ מובילה לסימפטומים הכוללים בכי, דופק לב מהיר והרטבה (לא בלילה אלא באותו הרגע!). בשבועיים האחרונים, עם סיום ביה"ס, הילד התתחיל להשתתף בקייטנה שנערכת בביה"ס (אותו מקום רק שעות יותר קצרות ותוכנית שונה). נראה כאילו "שבירת השגרה" הובילה להחמרת המצב. היום ביליתי זמן רב בניסיון להרגיע את הילד. אך ללא הועיל. חשוב לציין כמה דברים: ראשית, מעולם אף לא פעם אחת הילד המתין בביה"ס ללא מבוגר שיאסוף אותו. בגלל רגישות הנושא אנחנו מקפידים מאוד מאוד (אולי בצורה מוגזמת?). שנית, הילד אינטיליגנטי בצורה יוצאת מגדר הרגיל. שלישית, כנראה שמדובר במשהו גנטי או סביבתי כי אני בגילו סבלתי מחרדת נטישה גם כן, רק בצורה פחות חריפה. גם לי במצבי לחץ היה "בורח" פיפי (גם בכיתה ב), גם לי היו המון מצבי לחץ בדיעווד. ההבדל הוא שאני חזרתי לבד מביה"ס בגילו, והפגיעה בתפקוד הייתה פחות חריפה. נראה כאילו בעצם זה שאנחנו מגוננים יותר מידי גרמנו נזק. דבר אחרון, אמא שלי טיפוס לחוץ ואני חושש שהיא משרה את אוירת הלחץ שלא במתכוון. מה אפשר לעשות כדי להקל על המצב? הילד סובל ללא שום סיבה בעצם. תודה רבה על העזרה שי

בני בן שלוש ושלושה חודשים, לפני כחודשיים התחלנו תהליך של גמילה, הכול עבד מצויין (גמילה מפיפי, קקי ולילה) לפנ כשלושה שבועות הוא החל לפספס (קקי) בגן. העניין הוא שבבית הוא מבקש והוכל מתנהל כרגיל, הפספוסים מתרחשים רק בגן מה לעשות?

יש לי בן מקסים בן 5 רגיש ומתוק שחווה קשיים רבים בגן. אנו גרים במושב הוא נכנס לגן עיריה מעורב כשהיה בן 3 והגדולים בגן היו בני 6. כבר מההתחלה הציקו לו ונטפלו אליו, ועד היום שהוא בן 5 ובשנה הבאה בין הבוגרים, אין לו חברים, את כל מרצו וזמנו הוא משקיע בלשכנע ילדים לשחק איתו. והם מצידם מנדים אותו ומגרשים אותו מהמשחק ללא סוף. הוא במצוקה קשה החל להרביץ ולהציק מתלונן כל הזמן שאין לו חברים. כאשר אנחנו מזמינים חברים הביתה אחד על אחד הסיטואציה ט ובה יותר אך הם יודעים לאיים עליו בכל דבר שאם הוא לא יעשה את זה אז הם "לא יהיו חברים שלו" או ילכו הביתה כשהיה בן 3 נולדה לו אחות קטנה והקושי רק התעצם. כרגע הוא לא רוצה ללכת לגן ובוכה סביב זה ואני כאמא משאירה אותו הרבה ימים בבית. מה אפשר לעשות ואיך לחזק אותו?

שלום בני בן שבע בעוד חודש, עולה בשנה הבאה לכיתה אלף, ובשבועיים האחרונים היה חולה בדלקת ראות. הוא ילד אינטיליגנטי מאוד, עם חוש הומור מעולה ויכולות ורבאליות מדהימות, אבל מאוד מתקשה בשינויים ושינויים מאימים עליו. ילד שפורח בתוך מסגרות וכללים מוגדרים. ביום שישי הוא התחיל לדבר על עצמו בגוף שלישי, בהתחלה זה היה מצחיק, שיחקנו עם זה, אבל זה המשיך. ואתמול בערב (שבת) הוא שוב עשה את זה, אמנם רק במשפט אחד אבל זה משהו שמעולם לא היה קיים אצלינו. אני עדיין לא מודאגת, יש לו את כל הסיבות להיות במצוקה מסויימת (חופש גדול, עליה לכיתה אלף, מחלה) ואנחנו נתמוך בו ככל שנוכל, אבל תהיתי בגדול מה זה אומר כשילד בגילו מתחיל לדבר על עצמו בגוף שלישי. התחושה שלי היא שזה כאילו ליצור איזו התרחקות מעצמו וכך אולי יהיה לו קל יותר להתמודד עם הקשיים שלו, ואז אולי כהורה אני יכולה דוקא לעודד אותו לספר לי דברים שהוא חווה כשהוא מדבר על עצמו בגוף שלישי, וכך להתמודד עם השינויים שהוא עובר. אבל הייתי שמחה לקבל קצת יותר מידע אולי איזו הפניה לחומר כתוב (חיפשתי ולא מצאתי) בנושא. תודה.

שלום, בני בן השבע וחצי (עולה לכיתה ב') הוא ילד מקסים ונבון. הבעיה העיקרית עימה אנו נאלצים להתמודד בשנה האחרונה הינה הבקרים... אנחנו קמים בזמן (כשעה לפני זמן היציאה מהבית), אני מכינה לו את הבגדים וגם את הילקוט, את האוכל והשתיה ובכל זאת הוא עושה הכל חוץ מלהתארגן (הכל זה אומר: לתת לכלב אוכל - שלוש פעמים, לארגן בית לחילזון, לשחק משחק דמיוני עם איזה גיבור על וכו'....) כשאני מזכירה לו את לחץ הזמן ומפצירה בו להתלבש, הוא בדרך כלל אומר עוד רגע וממשיך בשלו (הרבה פעמים הוא לא אומר כלום ופשוט מתעלם). הדברים מתחילים לזוז רק כשהגערות שלי הופכות לכעס ממשי (לא לפני שניסיתי לתת לו להתמודדד לבד עם לחץ הזמן ונשבעתי שלא אעיר לו יותר). אנחנו יוצאים מהבית כשאני כועסת עד כדי שקשה לי להרגע, והוא מנסה לפייס אותי.... אני יותר משונאת את הסיטואציה.... כשמגיעים לבית הספר (או עכשיו לקיטנה) נראה שהוא ממש סובל מעצם העובדה שהוא מאחר (יכול להיות שהרבה מזה זו אני שממלמלת כל הזמן ש"זה ממש לא בסדר לאחר"), הוא נראה נבוך להכנס באיחור.... ולמרות כל זאת לא עוזרות כל השיחות שלי איתו.... שאלתי אותו הבוקר כשהיינו בדרך, איך אני יכולה לעזור לו להתארגן טוב יותר בבוקר - הוא ביקש שאקנה לו שעון מעורר, עניתי שאעשה זאת בשמחה אבל לא שם אני רואה את הבעיה.... מה דעתך???? נ.ב. (ומעניין למה דוקא בסוף), אני אגב מאחרת כרונית שנלחמת בכך קשה עם לא מעט הצלחה בשנים האחרונות....

שלום לך בתי כיום בת 16 ועברה לצערי הרב התעללות מינית ונפשית מאחיה הגדול ממנה ב4 שנים . זה החל מגיל 8 -14 . שאלתי האם ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי ללא התערבות משטרתית או שכל פסיכולוג חייב לדווח ובכך נפתח תיק במשטרה ? אודה על תשובתך ואם תוכלי להפנות אותי למטפל מומלץ או לאתר או פורום שאוכל לקבל תשובה בתודה מראש שרי

שלום וברכה, בתנו בת שנתיים וחצי, נבונה ומקסימה, ורבאלית מאוד ומבינה הכל ,עירנית מאוד וכו'. בועוד כחודש נעבור דירה לעיר אחרת. מעבר שכרוך בכניסה לבית חדש, גן חדש ב- בספטמבר ,מיטה של גדולים וכו'. שאלתי היא :האם לשתף אותה בתהליך או שהמעבר יהיה לה כעובדה בשטח? איך לעשות את זה? אין לה בעיה עם שינויים- היא ישנה נהדר אצל אמי הסבתא וגם בצד השני, אצל אחותי וכו'.כך שאנו לא צופים התנהגויות דרמטיות וכו'- אבל רוצים להיות ערוכים. איך נכון להכין אותה למעבר הזה? שאלה שניה- אני בתחחילת היריון, חודש רביעי, ורציתי לדעת מתי לשתף אתה שהאח שלה בדרך? היא בתנו היחידה כרגע. באיזה שלב בהיריון להתחיל להכין אותה ואיך? תודה רבה וסליחה על אורך השאלות שיר

בתי בת 4 ושמונה חדשים, ילדה בריאה,נבונה מאוד, עצמאית,שמחה ומלאת בטחון עצמי. בשבת שעברה צפינו כל המשפחה יחד בבית בסרט אי.טי, בזמן הצפייה היא טענה שזה לא מפחיד אותה ואפילו מצחיק אותה. אך מאז אותה שבת, בתי רדופת פחדים. היא אינה מצליחה ללכת בבית לשום מקום לבד, לא לחדרה, לא לשרותים, לא למטבח וכו'. היא דורשת ליווי צמוד ואינה יכולה לשהות לבדה אפילו לשנייה. היא נצמדת אליי או לבעלי ודורשת שנהיה לצדה כל הזמן. זו התנהגות שלא הכרנו קודם , תמיד עשתה הכל לבד. זה מאוד מפריעה לה ולנו ולאחיה לתיפקוד היומיומי. איך אפשר לעזור לה? מה צריך לעשות/להגיד ע"מ להרגיע אותה? כל פעם שאני שואלת אותה מה בדיוק מפחיד אתה זה מכניס אותה עוד יותר לללחץ והיא מתחילה לצעוק "די" ופורצת בבכי. אנא עזרו לי. תודה

הילד בן שנתיים ותשעה חודשים. בגן כולם כבר גמולים. הגננת הציעה שזה זמן מצוין לגמול, בין היתר כי ככה ייכנס לשנה הבאה גמול (יהיה כבר בבוגרים בגן), וגם כי נראה לה שכבר אפשר. לפני כן מדי פעם הצענו שירותים, לא כ"כ רצה, ויצא שישב בשירותים פעמים מעטות, ללא שיצא משהו..הורדנו החיתול לפני שבוע. בגן אין פספוסים בכלל. הם מציעים לו מדי פעם ללכת לשירותים והוא מציית. עושה שם רק פיפי. בבית בהתחלה הלך לסיר (מעדיף סיר) כשהצענו, לפעמים יצא פיפי/קקי ולפעמים לא. כשיצא -מאוד שמח והתרגש, ונתנו פרס (יצויין שזה התחום היחיד בו אנחנו "משחדים" אותו). בין הליכה להליכה לסיר-השתין בתחתונים בלי אבחנה על מה..וכנ"ל קקי. פשוט קקי תפסנו בזמן והרצנו אותוו לסיר בד"כ. בימים האחרונים הוא כבר לא רוצה לגשת לסיר/שירותים ואנחנו משתדלים לא להגיע למאבק סביב זה אבל לפעמים כן עומדים על כך שילך. ובכ"ז זמן מה אחרי שניסה בשירותים-משתין ברצפה..יצויין כי עוד לא קרה שאמר מיוזמתו שיש לו פיפי (קקי כן, תוך כדי שהתחיל לעשות). אנחנו חוששים שאולי התחלנו מבלי שהיה מוכן, איננו רוצים לחזור אחורה. ברור שבשינה עדיין עם טיטול ובסופ"ש הנוכחי כבר יצאנו למשפחה/חברים (מה שנמענו במהלך השבוע) אז באוטו (נסיעה ארוכה) היה עם טיטול כי ישן, ואצל החברים דאגנו "לשכוח" להחליף לו מיד לתחתונים, כדי שלא ישתין להם לכל עבר..אבל אחרי זמן קצר בכ"ז החלפנו וכנובן שברח לו..צר לי על האורך. חשוב היה לי להסביר בדיוק את המצב. מה עושים? אציין גם שכשבורח לו על הרצפה-לא מרגיש רע, רק אומר "נכון עשיתי פיפי על הרצפה?"..מה ההצעה? האם זה יסתדר ממצב כזה? האם לנקוט בעוד אמצעים? איזה?..אגב יש לו אחות בת שנה.תודה