פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בתי בת 9, לומדת בכיתה ג'.

חכמה ונבונה, שמחה, חברותית, ספורטאית, פעילה.

הלימודים באים בקלות וגם החברים (כמובן עם כל הריבים ה"רגילים" בגיל הזה).

לפני כחודשיים התחילו להופיע אצלה מצמוצים שנראים לי כמו "תיקים".

המצמוצים באים והולכים - מופיעים למספר ימים, נעלמים, ואחר כך פתאום חוזרים.

הפעם הזו הופיעו מצמוצים ב"שלישיות". ממצמצת רגיל, ופתאום שלישייה של מצמוצים.

בפעם הראשונה ששמנו לב לתופעה - זה היה סמוך ליום הולדת שלה (מאוד התרגשה).

בפעמים אחרות - לא היו "סיבה" או מאורע דרמטי או משהו אחר שיכול להסביר מתח, לחץ, עייפות מיוחדים וכו'.

אנחנו לא עושים מזה עניין - אבל עוקבים, ושמנו לב שזה חוזר על עצמו כבר כמה פעמים.

בתי לא מודעת לכך שהיא ממצמצת, אלא התלוננה מיוזמתה שמרגישה "כיווצים באוזניים" ושזה מציק לה.

מה זה יכול להיות?

האם יש מה לעשות, ואם כן - האם כדאי להתחיל בבירור או להניח לה?

ואם בירור - למי פונים ?

תודה רבה,

אמא מודאגת

שלום,

אני אמא לשני ילדים מקסימים. הגדול בן שנתיים וארבעה חודשים והקטנה בת 10 חודשים. עד בערך לפני חודשיים, הקנאה של הגדול בקטנה היתה בגדר הסביר. לפני חודשיים החלה החמרה שמתבטאת במכות לקטנה (משיכות שיער, דחיפות, יושב עליה וכו') וגם לנו (שריטות, מכות, לפעמים נשיכות). אני בדרך כלל מאד סבלנית ואני יודעת שזה שלב שצריך לעבור אותו, אבל עדיין, ההתמודדות היא קשה ביותר.

אני מרגישה שאני כל הזמן ב-stress. לא יכולה להשאיר אותם לבד למשל בסלון ולגשת לרגע למטבח. אפילו לא לרגע. אם אני הולכת אני מסתכנת בכך שהוא יחטיף לקטנה.

אני חייבת לציין שהבן שלי הוא ילד מקסים. נשמה טובה. חכם, ילד מאושר ושמח שכל הזמן החיוך על פניו. הוא נבון ונראה כי האינטיליגנציה הרגשית שלו גבוהה, כבר מגיל קטן. אבל כנראה שבקנאה בין אחים זה פשוט לא עוזר.

אני מודעת לכך שהוא בעצמו עדיין תינוק ומשתדלת לא להגיד לו "אתה גדול" ו"היא קטנה". אני משתדלת לתת לו את כל תשומת הלב שרק ניתן, אבל עם שניים כאלה קטנים זה מאד קשה. מה גם שהוא יכול להיות שקוע במשחק וברגע שהיא תשחק במשהו אחר לידו הוא ירצה לשחק במשחק שלה. אני מאד משתדלת להפריד ביניהם בזמן המשחק ואני גם אומרת לו "אני אדאג לזה שהיא לא תפריע לך לשחק". מצד שני אני גם אומרת לו שצריך לשתף, ושהיא רוצה לשחק איתו, ושהוא חכם ויכול ללמד אותה וכו'.

אבל כל הדיבורים "החכמים" לא עוזרים. וכשזה נמשך ונמשך, אני מרגישה שהסבלנות שלי פוקעת ואני נהיית עצבנית. זה כמובן יוצא עליו במובן שאני מרימה את הקול (למשל אני צועקת עליו שיעזוב את השיער שלה - וגם זה לא עוזר), אני לוקחת אותו לחדר שלו לעונש ושמה אותו שם לשתי דקות תוך שאני מסבירה לו למה אני מושיבה אותו שם. אחרי שתי דקות אני באה לקחת אותו ומסבירה לו שוב ואז הוא מבקש סליחה. אני מיד עוברת הלאה ואומרת לו "יאללה, בוא נלך לשחק".

אני מרגישה שכשהוא ממשיך וממשיך ומרביץ לה ולי, אז אני מאבדת את הסבלנות ונראה לי שאני עושה טעויות.

מצד שני אני לא יודעת איך עליי לנהוג במצב הזה.

כמה אפשר להישאר רגועים ובשלווה ולהמשיך "לחטוף"? גם כשאני מסבירה לו שזה כואב לי ולא נעים לי (או לאחותו) ושהוא לא היה רוצה שיעשו לו את אותו הדבר, זה לא עוזר.

אשמח לקבל עצות פרקטיות ודוגמאות של מה להגיד ואיך לנהוג.

האם זה נכון להעניש? ואם כן, מה הדרך הנכונה ביותר?

המון תודה על העזרה!

שלום רב
יש לי שני ילדים הגדולה בת 4+ והקטן שנתיים אני נמצא בהליך של גירושים ואנני מרבה לראות את ילדיי ,ביום שאני לוקח אותם הם נהנים מאוד בחברתי אנחנו משחקים מטיילים פשוט נהנים ביחד הבעיה מתחילה שאני מחזיר אותם לאימם הם מתפרעים קופצים ובעיקר בוכים ותופסים אותי בכל גופי ורק שאני לא אלך שאלתי הינה ,האם זה טבעי?האם הילדים לא נפגעים?והאם יש לפנות לטיפול פסיכולוג ?
תודה וחג שמח לכל הגולשים .

שלום,
בני בן שנתיים ו-4 חודשים. לפני כשבוע וקצת התחלנו בתהליך הגמילה. הוא משתף פעולה (רוב הזמן). הבעיה היא שהוא לא מודיע לפני שהוא עושה ולמעשה אני זאת שכל הזמן שואלת אותו ומציעה לו. אני מרגישה שאני אולה עושה טעות בכך שאני מעבירה את האחריות מהחיתול אליי, במקום אל הילד.
האם פירוש הדבר שהוא עדיין לא בשל לגמילה? ומה זה אומר על הצעד שבחרנו? האם גרמנו לנזק?
האם מותר לחזור אחורה או שזה יגרום לו לחוש כשלון?

כל פעם כשהוא עושה בסיר או בשירותים אנחנו מוחאים לו כפיים, ולעיתים אף מתגמלים בממתק.
אני מנסה מאוד להפוך את העניין למשחק, ולא כועסת כאשר הוא מפספס,
אבל אני בדילמה קשה האם הוא האמת מוכן לגמילה? או אשאולי מיהרתי מדיי<?( מאחר והוא לא מבקש בעצמו...)

בתודה מראש, וחג שמח!
ליאת

הבן שלי בן 8 וסובל מהתופעה הנ"ל.
רופא גסטרו המליץ על טיפול של שמן פארפין + חוקנים ביום שאין יציאה .
במקביל היינו כמה פעמים אצל פסיכולוג (כ-6 פעמים ).
א ב ל הילד לא מראה שום מוטיבציה להרפא אף על פי שהוא ילד נבון ובריא.
למה כל כך קשה להחדיר מוטיבציה לילד לשבת בשרותים ?
למה הטיפול כל כך מסובך ?

לבתי בת השנתיים וחצי יש אב שהכיר באבהותו, אך מאז לידתה ראה אותה
פעמים ספורות במרווחי זמן גדולים.(בפעם האחרונה הגיע בחג סוכות לשעתיים.)
אם הוא כבר מבקש לבקר-בסוף הוא מגיע באיחור או מבטל את הפגישה.
בתקופה האחרונה היא שואלת :"איפה אבא שלי?" -מה לענות לה? אני לא רוצה לגרום
לה לעוגמת נפש,ותוהה האם בכלל כדאי לה להיות בקשר עם אבא כזה.
בברכת חג שבועות שמח, האם המודאגת

שלום. יש לי ילד מקסים בן שנה ושבעה חודשים. לפני מספר חודשים החל בני להרביץ לילדים ומבוגרים כאחד - מושך בשיער, מכה וצובט. לאחרונה אף נראה כי ישנה החמרה שכן הוא הפך רכושני ביותר ומספיק מבט של ילד אחר על כל צעצוע ובני ישר תוקף. בעלי ואנוכי הורים רגועים וסבלניים ואין לנו צל של מושג מהיכן התוקפנות. ניסינו כבר מספר שיטות לחינוך והכוונתו אך כך זאת ללא הואיל. אשמח לייעוץ בעניין. תודה מראש.

הילדון שלי בן 4 חוששת מהשמנת יתר
הוא באחוזון 85.
מעוניינת בתזונאית טובה לילדים

אני אמא לשלושה ילדים הגדולה בת 11 הבן השני בן 8.5 והקטנה בת 3.
הבעיה המרכזית מתמקדת בבן. יש לו קשיים בריכוז אינו אוהב לעשות שיעורים אף פעם לא מרוצה ממנו או ממה שעושים בשבילו, הוא מגיע הביתה כועס וזועם מביה"ס לא אוכל כל דבר מאד בעייתי באוכל, כשיש משהו שהוא אינו אוכל אז הוא מתחיל להתרגז ולעשות שטויות, אוהב להציק לאחיותיו ומתנהג בגסות רוח כלפינו ההורים.
כשהוא נפגש עם חברים או הולך לחברים ההתנהגות שלו משתנה מיד, כולם מספרים ואומרים "איזה ילד מקסים" .
עדיין לא אובחן אצלו בעית קשב ו/או ריכוז. הפגישה עם הנוירולוג הובילה לבדיקת EEG בחסך שינה וכמובן עם הפנייה לפסיכולוג.
אנא עזרתכם בנושא!!!
ואם אפשר קצת מידע על הבדיקה EEG והאם היא יכולה לבדוק בעיות קשב וריכוז?
לסבר את האוזן: הילד מקבל הרבה חום ואהבה הרבה חיבוקים והיחס שלנו כלפיו הוא מאד סבלני למרות שזה לפעמים לא עוזר ומוציא אותנו מהכלים. הוא יכול להתנהג הכי יפה שבעולם ובדיוק בשניה לאחר מכן הוא מתהפך.
תודה מיכל.

ביתי בת שנה וארבעה חודשים כיום באוגוסט הקרוב היא מסיימת את שנתה הראשונה בפעוטון משפחתון ובתחילת ספטמבר מתחילה גן חדש
בשבועיים האחרונים של אוגוסט אין מסגרת ובמקום עבודתי מארגנים "קייטנה" גם לקטנטנים.

שאלתי היא האם זה נכון לשנות לה 2 מסגרות בהפרש כזה - שבועיים קייטנה שתצטרך להסתגל אליה ואח"כ הגן החדש או שדבר שכזה יכול לפגוע בה ולערער את ביטחונה?

שאלה נוספת היא לגבי התלבטות לגן הילדים
רשמתי אותה ל2 גנים שונים האחד הוא גן קיבוץ 16 ילדים גננת +2 סייעות
והשני הוא משפחתון של 10 ילדים הנמצא בבית המטפלת דירת גן המטפלת היא מטפלת מוסמכת ויש לה עזרה עד השעה 13:00 האם דירה שכזו יכולה להתאים או שילדים צריכים מרחב פנימי גדול? יש חצר להתרוצץ אך בתוך הדירה מן הסתם קטן יותר.
האם בגילה הצעיר רצוי מעט יותר ילדים ומטפלות או להיפך?

תודה רבה על העזרה

שלום,
בננו בן 11 חודשים, אני ובן זוגי מתכננים חופשה לאילת בסוף החודש למשך חמישה ימים. אנו מתלבטים האם לקחת אותו איתנו. עלי לציין כי מאז שהילד נולד לא יצאנו כלל לחופשה וכי מהיום שנולד אני נמצאת איתו בבית ומטפלת בו (לקחתי חופשה של שנה מהעבודה) אנו שואלים האם אפשרי להשאירו אצל הסבתא (הוא מכיר אותם ולא בוכה כשנמצא אצלם) או שמא פרידה כזו תגרום לילד להרגיש לא טוב ולחוויה של נטישה, אני באופן אישי וגם בעלי מרגישים שאנו מאוד זקוקים לחופשה הזו וקצת לעצמנו אחרי כמעט שנה מאוד איטנסיבית של טיפול בילד וכמעט ללא זמן מנוחה והרגעות לעצמנו ולזוגיות שלנו.
אשמח מאוד לקבל את תגובתכם לנושא ואת עצתכם.
תודה מראש

הי , בתי בת 4 וסובלת מבעיות עצירות . הבעיות התחילו כבעייה פיזית כשהיום אני מאמינה שהבעייה הפיזית נגמרה אלא שהיא מאד מפחדת לעשות . היא מתאפקת כמה ימים עד שזה פשוט כבר יוצא לבד ואז זה גם קצת כואב ומאשר את התחושה שלה שקקי זה כואב . בקיצור חוקן ומה לא ניסיתי לדעתי הבעייה בראש . מה לעשות ? למי לפנות ?

הבן שלי עוד חודשיים בן 3. כבר חודש הוא גמול לגמרי מפיפי אך מעולם לא עשה קקי בשרותים או בסיר.
הוא עושה בתחתונים או בחיתול ולעיתים לא מידע אותנו.
האם יש משהו לעשות או לתת לזמן לעשות את שלו?

שלום,
אנו משפחה עם 4 ילדים בני: 10, 6, 4 ושנה וחצי. השם שנתנו לבתי הקטנה מטריד את מנוחתי כמעט מההתחלה. במקום להתרגל אני מוצאת בו עוד ועוד חסרונות ומתחרטת שלא בחרתי בשם אחר אותו רצינו אני ובעלי (איני מציינת את השמות כדי לא להעליב). כבר שנה שאני רוצה להחליף את השם ולא מעיזה (מה יגידו בסביבה). בחצי שנה האחרונה התחלתי לאזור אומץ ולקרוא לה בשמה החדש (בעלי משתף פעולה אם כי מתבלבל לעיתים). הבעיה שיתר האחים מסרבים לשנות וממשיכים להשתמש בשמה הקודם. אני בדילמה. מצד אחד קשה לי להרים ידיים ולהשאיר את שמה הראשון. מצד שני אינני רוצה לפגוע בילדי. (דוקא הקטנה תתרגל מהר היא כבר מתבלבלת בין השמות). אודה על כל עצה. תודה יעל

בתנו בת שנתיים נוהגת להתחכך בכריות או במזרן באופן שנראה על פניו כהתנהגות מינית .
לציין כי התופעה התחילה מגיל חצי שנה בערך ולא יחסנו לכך משמעות , אך בשלב זה הדבר מטריד אותנו ,בגלל שיש אחים נוספים בבית ובגלל העניין החברתי . לציין כי הילדה לא הייתה חשופה לשום פעילות מינית או תוכנית טלביזיה כלשהיא , ופשוט עושה זאת כי זה מסב לה הנאה .
האם זו תופעה ידועה / מוכרת ? ומה הטיפול ? בברכה . הורים מודאגים !