פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לכם, פנייתי אליכם הינו צורך חשוב לעזרה דחופה לאחר ששומעים מילד בן שש שהוא רוצה למות הוא שונא עצמו , ועוד. אני אמא לשלושה ילדים, ילדה בת 10.5 , ותאומים בנים בני 6. אני עובדת כמורה, ובעלי עובד כבעל עסק במכונאות רכב, אנחנו משפחה מאוד איכפתית ורגישה , גידלנו את ילדינו בהרבה השגחה ותשומת לב מחשש מכל דבר בסביבה, הם הפכו לילדים מאוד רגישים מלאי חום ואהבה, וכמה שאנחנו משדרים להם על אהבתנו הם דורשים לעוד. בעייתי לאחרונה היא עם אחד התאומים , אשר איבחנתי אצלו בזמן האחרון התנהגות מוזרה שאין לי הסבר בשבילה, או מרוב שאני מבינה אותה לא יודעת להגדיר איך לטפל. התאום הזה הוא מאוד רגיש, רוצה להשתלט על כל דבר , אותי החפצים , בקיצור כל דבר על מנת למנוע מאחיו לקחת ראשון. הוא מאוד אנוכי, מרביץ לו בשקט, בלי שאף אחד יראה, ואני תמיד יורדת עליו בכך, כשמדברים על מה שהוא עשה הוא אומר שתמיד אני יורדת עליו, ושגם אח שלו אשם, ושהוא שונא אותו, והלוואי שימות כדי שכולנו נהיה מבסוטים בלעדיו. אני מתקשה לדבר איתו , כל היום מחפש דברים להרגיז אותי, הוא רוצה שאני אהיה בשבילו בלבד. מדבר כמו גדולים , שקשה לפעמים לענות לו . בכל פעם שאנחנו רוצים לצאת מהבית הוא מקבל קרייז לא רוצה להוריד את הפיג'מה, שהוא מוכן ללבוש אותה כל החיים אפילו מחוץ לבית, פעם היה לוקח אותה לגן בתיק שלו, כאילו שהיא נותנת לו להרגיש בטוח וכמו בבית. דבר נוסף הוא מתקשה לדבר מיד עם אנשים זרים, מתבייש אם שואלים אותו משהו, ודוחף את אח שלו לענות במקומו, כאילו הוא גיבוי בשבילו בחוץ, ובבית הוא השולט והאח הוא הנשלט.....מעניין נכון. כאשר אני מטיילת איתו לבד בסופר או במקום מחוץ לבית בלי האח התאום הוא מתנהג במאה אחוז. אבל אם מאחרים מתחיל לשאול על אח שלו, ורוצה לחזור הביתה. האח התאום הפך להיות פחדן , וותרן, לא מביע את דעתו לפני שהאח השולט יבחר או יחליט או אפילו יטעם משהו חדש בשבילו, והוא לא בטוח בהחלטותיו אם מזדמן לו להחליט . בעוד שבועיים הם עולים לכיתה א', ואנחנו החלטנו להפריד ביניהם בכיתות, זאת אומרת כל אחד בכיתה אחרת. אולי כך תתחזק אישיות כל אחד מהם יותרו בגלל שהם גדלו צמוד אחד לשני במשך ששת השנים, ונשארים ביחד 24/24 שעות דבר הגורם לסכסוכים לאחרונה. מכל הסיפור הזה אני מפחדת ודואגת מהאיומים למוות נכון שהוא קטן ועוד לא מבין מזה מוות, אולם הצורך הזה ייתכן ויגדל איתו, ובאחד הימים יעיז לעשות משהו. תעזרו לי איך להתמודד איתו, מהי שיטת הדיבור שעלי להשתמש בה איתו כאשר הוא מחפש דברים להרגיז אותי, האם הוא מנסה לפנות תשומה לבי אליו בלבד , כי הוא אומר לי את מתנהגת איתי לא בסדר.

שלום בני בן 4 וחצי ילד מאוד רגיש, בוכה על כל דבר הכי קטן, אומנם הוא ילד חברותי למרות שלא נפתח בדקה הראשונה לחברה חדשה אבל לאט לאט הוא מתרגל ומתחיל להפתח, ברצוני לשאול שאלה לגבי רישומו לגן, השנה הוא אמור להיות בשנה שניה בטרום חובה כמו בשנה שעברה, ממחלקת החינוך של העיריה הציעו לי בעקבות שהתפנה מקום נוסף בגן החובה אם אני מעונינת שהוא יהיה השנה בגן החובה במקום בטרום חובה אני נמצאת בדילמה ענקית מאחר שמצד אחד אני אומרת עדיף שיהיה עם גדולים וילמד אך מאחר והוא מאוד רגיש ופגיע, אני חושבת שעדיף אולי להיות עם הקטנים יותר ועם בני גילו בטרום החובה אנא עזרו לי להגיע להחלטה מה כדאי?????.

שלום רב מקווה שהגעתי למקום הנכון, אני אמא ל 2 ( בקרוב 3 בע"ה ) וכרגע אני ממש חסרת אונים בנוגע לבני הקטן בן ה8. לפני בערך כשנה וחצי החל בני לפחד מכל מני דברים שהיו נראים לי נורמאלים לחלוטין לילד בגילו. לדוגמה: פחד מעט מהחושך אז הדלקנו אור במזדרון ליד החדר. היום הפחד שלו יוצא לגמרי משליטה ונראה לי ממש לא נורמאלי, במקום לפחות זה רק מתגבר. הוא לא נכנס לשרותים ללא ליווי של אח שלו הגדול ממנו בשנה. ובכלל לשום מקום אחר בבית שאין בו אנשים. היום אור במזדרון ממש לא עוזר, אז הוא הולך לישון עם אור בחדר למרות שהאח הבכור שלו ישן איתו. וגם אז הוא מפחד ( ואבוי אם חלילה אחיו ירדם קודם כי אז הוא ירגיש לבד ) יש לו פחד מקולות גבוהים כגון מוזיקה חזקה וכד', בקיצור נראה שהוא מפחד מהכל. ניסיתי זמן רב מאוד להבין ממה נובע הפחד וגיליתי לאחרונה שהוא חולם חלומות נוראיים בקשר לאנשים שהוא אוהב. חלום על אבא שלו נפגע, אח שלו שנופל מהחלון, לאמא יוצא דם מהפה חלומות על סבא וסבתא. האמת היא שזה ממש הבהיל אותי, וכמובן שלכך נוספים חלומות על מפלצות וכאלה... יש לציין שבני גם די שונה בכל הקשור לתקשורת, הוא ילד מלא אהבה ונתינה אך רק לאנשים אותם הוא בוחר לאהוב. הוא לא מתקשר עם אנשים זרים או אנשים שלא אהובים עליו ( גם מהמשפחה ) והביטחון העצמי שלו ממש לא בשמים, הוא כל הזמן בתחושה של " אני לא מסוגל" למרות כל העידוד שהוא מקבל מאיתנו ( והרבה ) בבית הספר עם החברים הוא הילד הכי מקובל בכתה ופתוח עם כולם ( להפתעתי ) כרגע, אני מחפשת איזושהי הכוונה, לאן לפנות, מה לעשות, מה לא בסדר? אשמח לקבל תגובה בהקדם ע"מ לעזור לו בהקדם. תודה מראש, נורית.

אני ובעלי התגרשנו . לאחרונה יש לי זוגיות רצינית שכוללת גם בילוי משותף עם לדי הצד השני. יש 2 בנות- בת 10 ובת 13. בתי בת ה10 זורמת עם המצב, מפרגנת ומבלה עם ילדת הצד השני בתי בת ה13 אינה זורמת כלל ואף מערימה קשיים. היא טוענת שעליי לבחור בין החבר לבינה והיא לא תסכים לבלות כאשר הוא נמצא. ברצוננו אף לגור ביחד אך היא רוצה שאני ואביה נחזור ואינה מקבלת את המצב החדש. אני צריכה יעוץ בנושא. תודה

אני מבררת לגבי האחיין שלי בן ה -8 , אשר עדיין ישן בלילות עם חיתול עקב בריחת שתן, ולעיתים במשך היום סובל מבריחת קקי. הוא ציין באחת הפעמים שהוא אוהב שבורח לו קקי, אבל סרב להסביר מדוע. נערכו בדיקות ולא נמצאה סיבה פיזיולוגית. איך ניתן לעזור לו, למי אפשר לפנות?

לפסיכולוגית המשיבה, שלום רב! אשמח מאד לקבל את עזרתך וייעוצץ בנושא הבא. הסיפור הוא ארוך ומפורט, ולכן אשתדל לקצר ככל האפשר ולסכם בנקודות. מדובר בנער בן 14, עולה לכתה ט', בן יחיד, שהוריו התגרשו כשהיה בן 4. הרקע לגירושים - בעיות כלליות בזוגיות, יחס אלים מצד האב כלפי האם ועוד. כיום, הנער ואימו גרים בבית הסבתא, ואביו נישא בשנית וגר עם אשתו ה"חדשה" וילדיו ממנה (אגב, גם מע' היחסים החדשה של האב מעורערת, וכפי הנראה צפוייה להסתיים בקרוב). האב (40) עובד לפרנסתו ומצבו הכלכלי טוב. האם (35), לעומת זאת, גם היא בעלת מקצוע, אך חיה "על חשבון" אימה (כלומר, הסבתא) ואינה מתאמצת למצוא מקור פרנסה, בן-זוג חדש, ובכלל - לשקם את חייה. למען האמת, היא נמצאת מספר שנים בקשר עם גבר, שמנצל ומשפיל אותה כדבר שבשגרה, אך נראה שהיא "נהנית" מסוג כזה של יחס. לסבתא יש תפקיד חשוב בסיפור: היא רוצה מאד בטובת ביתה, מוכנה לעזור בכל דרך, ומתקשה לראות את ביתה הורסת את חייה שלה בידייה, וכן את חיי בנה (כפי שמיד אפרט). מדובר באשה שאינה מסוגלת לקבל אחריות על חייה, קלת-דעת, מפונקת ועצלנית. כאמור, הסבתא מתקשה מאד לראות כיצד ביתה מדרדרת וסוחפת את נכדה גם כן, והחיים במחיצת הבת והנכד הפכו בלתי-נסבלים עבור הסבתא - שמתקשה להקשיח את עמדתה כלפי ביתה בגלל "רגשות אמהיים" וכו'. האם והבן אינם מתייחסים בכבוד לסבתא, מזלזלים בה ואינם מכירים לה טובה על כל שהיא עושה למענם. יש לציין, שהסבתא עצמה צלולה לחלוטין, "מבינה עניין" ורואה את המציאות כפי שהיא. לאחר הקדמה זו, נחזור לבעיה המקורית - הנער. מצבו הכללי ירוד בהחלט בהשוואה לבני גילו; בלימודיו בבית הספר - הוא נכשל במקצועות רבים, ואף היה מועמד מספר פעמים להדחה מבית-ספרו. בחיי היום-יום - הוא מבלה את רוב זמנו בעיסוק בכדורגל: משחק במשחקי כדורגל במחשב, צפייה במשחקים המשודרים בטלוויזיה, משחק כדורגל עם חבריו, הליכה לאיצטדיונים ועוד. כל חייו פשוט סובבים סביב הכדור, והוא אינו מגלה עניין בתחום אחר מלבד כדורגל. גם כאשר מנסים לעורר את סקרנותו להכיר תחום חדש או ללמוד משהו חיוני לחיים - הוא מיד מסרב ואינו מגלה שום רצון להרחיב את ידיעותיו. מהבחינה החברתית - ממבט חיצוני, נראה שהוא נמצא בקשר עם מספר חברים, שמתמקד גם הוא סביב משחקי כדורגל בלבד. >

יש לי אחיינית בת 3 ולה יש אחיות תאומות בנות שנה .. הילדה כל הזמן בוכה ומרביצה להורים שלה היא מתמרדת זורקת אוכל ולא רוצה לאכול הילדה אני דואגת לילדה מה אפשר לעשות?

בני הבכור (7) סובל מזה כמה חודשים ממצמוצים וטיקים בעין בפה והרמת כתף, בתחילה השתדלתי להתעלם , לאחר מכן ביקשתי ממנו שיפסיק ושישלוט בעצמו כשאני מבקשת הוא מנסה ולעיתים מצליח. אבל בימים האחרונים המצב התדרדר מאוד כמו כן בני עולה לכיתה א' בעוד מספר ימים ואני חוששת למצבו החברתי. מיותר לציין שבני הוא ילד חכם, ומוכשר ללא כ הפרעות למרות שהבעותיו ה"חדשות" עלולות לצייר אותו כילד חריג.

בני בן 3 הוא הבכור שלי שנחשב לילד מפונק מאוד ,עקשן אך מאד חכם . אני גרה בקומה 2 לבית של ההורים של בעלי בנוסף ל 3 אחיות לבעלי שלא התחתנו. המשפחה של בעלי היו מעורבים בחינוך של בני שאני בעצמי לא יכולתי לשלוט בזה הבן שלי היה משגע אותי את אבא שלו שהוא רוצה כל הזמן לרדת אליהם היו נותנים לו כל מה שהוא רוצה . כל זה לא מצא חן בעיניי נסיתי לשים לו גבולות אך זה לא הצליח היה בורח אליהם הם הטובים בשבילו ואני לא ,המצב החמיר המלחמה שלי המשיכה נסיתי כמה שאפשר שהוא לא ירד אליהם בעלי היה נגדי . (את בעלי אני מבינה בשבלהם הנכד הראשון) . רציתי שהוא יקבל את החינוך שלי וכל זה התחיל משנה הראשונה שלו . הייתי ועד עכשיו נותנת לו שעתיים חופשי לשחק יחד , לקרוא סיפורים לשיר אך כל זה לא עזר רוצה רק אותם אפילו עכשיו המצב החמיר לא רוצה אותי בכלל רוצה כל הזמן את אבא שלו ,שהוא יאכיל אותו ילביש אותו ... ממני הכל מסרב אני בוכה הרבה לא יודעת מה לעשות מבקש עזרה ..... אני לא אשמה הכל כמעט נסיתי איתו ,יצאנו יחד לבלות ,קניתי לו הרבה דברים שהוא אוהב רוצה להגיד שיש לו אחות בת שנה וחמשה חודשים . היא אחרת . תודה מראש

אני גרוש + 2 בגילאי שלוש ושש ויש לי ילדה בת שנה מהאשה החדשה שהילדים הגדולים לא מכירים עקב התנגדות של גרושתי.הילדים יודעים שהתחתנתי ויודעים שיש להם אחות קטנה אבל גרושתי לא מקיימת את הסדרי הראיה שלי ומונעת ממני אותם.שאלתותיי : 1. האם יש איזה שהוא הליך שכדאי לי לעבור על מנת לקבל יעוץ במפגש של הילדים עם אחותם? 2. האם כדאי להניע תהליך חד צדדי של מפגש בין הילדים על מנת להוצאי את העוקץ מהקלף שכביכול גרושתי מחזיקה? מה הצעד הכי חכם לעשותו?

אשמח מאוד לקבל עזרה, אני ממש מתוסכלת. יש לי בן (יחיד) בן 10 +, רגיש, חכם בוגר ואהוב. בתחילת חודש יוני השנה החל להתעורר בלילות. בימים הראשונים קיבלתי בהבנה , הייתי מביאה אותו למטתנו , או לחילופין יושבת לידו עד שנרדם וכדו'. לאחר שלא עזר, ניסיתי להבין ממנו באם משהו עבר עליו , קרה לו, הוא לחוץ ממשהו. ולא, הוא טען שהכל בסדר, שבמידה והיה משהו הוא היה מספר לי משום שהוא לא אוהב לשמור בבטן ומשום שהוא גם נוהג לספר לי הכל... לאחר כשבועיים לערך פלוס מינוס העניין עבר ושייכתי זאת לכל מיני דברים שכנראה עוברים עליו אולי בביה"ס אולי פחדים מסויימים טבעיים וכדו'. לפני כשבועיים בערך שוב התכשיט התחיל להתעורר. חייבת לציין שכשהוא מתעורר אז הוא קורא לי, אני מגיעה , ואז הוא נכנס לאיזה מן פחד שהבית שקט, (הוא אוהב להרדם כשהטלויזיות בבית פועלות, הוא לא אוהב להרדם בשקט מוחלט) ושאנחנו כבר ישנים וכו'. הוא יכול להרגע, להרדם, ולאחר כמה זמן לבדוק שוב האם אני ערה או שהלכתי כבר לישון. לאחר שבועיים כבר סבלונתי פוקעת ואתמול כבר לא יכולתי יותר (גם מרוב תסכול וגם מרוב עייפות מוחסר שינה רצופה) וממש שלחתי אותו לחדרו בבכי. לפני מס' ימים עשיתי לו אפילו טבלה שקבענו שבמידה והוא ישן שבוע ימים בלילה רצוף ולא יעיר אותי הוא יקבל איזה שהוא משחק שהוא מאוד מבקש כבר כמה זמן... פרט ליום הראשון שבאמת הוא לא קרא לי , מסתבר שגם זה לא עוזר... כמובן שלבסוף הוא נרדם עד הבוקר ומשלים את השעות (הוא בחופש) כך שאין בעית חוסר שינה. הוא הולך אומנם לישון מאוחר יחסית (23:00 , 23:30) אבל ישן כפי שציינתי 9 שעות בלילה.. השאלה שלי היא או יותר נכון בקשה האם יש לכן טיפים בשבילנו איך אנו צולחים את התקופות האלו עבור שנינו..? מצד אחד אני מרגישה חוסר אונים שאין אני יכולה לעזור לו להתגבר על העניין (והוא מאוד רוצה!) ומצד שני התסכול שלי של חוסר שינה רצופה ומן פחד שלי שאולי הוא יותר מידי קשור אלי (לא אולי , בטוח) ומכניס אותי ללחץ.... אשמח לשמוע תגובות תודה ויום טוב

אני בהריון 3 ומעט ןצוגבלת בתנועה (רגליים), כתוצאה מההריון, יש לי שתי בנות בנות 4 ו-6 , לפני ההריון הייתי פעילה מאוד ,ןעשיתי איתם המון פעילויות, עכשיו קצת יותר קשה לי בגלל המוגבלות, אני מרגישה שלאחרונה הבנות יצאו מאיזון, הן לא מקשיבות לי, ואני מוצאת את עצמי מרוב תיסכול וחוסר יכולת לרוץ אחריהן צועקת עליהן . אני עזרתך הדחופה לאמא נואשת.

אני כותבת בשם אחותי שממש סובלת. יש לה 3 ילדים, הגדולה בת 3 השניה בת שנה וחצי והקטן בן חצי שנה. הגדולה פשוט מקסימה,עצמאית ונבונה. השניה מאז שנולדה היא פשוט ילדה קשה עקשנית ובכיינית. כל לילה איתה מאז שנולדה זה סיוט,היא יכולה לבכות במשך שעות כאילו זה תחביב. אף אחד לא אוהב להתארח אצלה בגלל זה,פשוט לא נעים. הם ניסו בדיקות,לראות שמבחינה רפואית הכל בסדר,ניסו את כל השיטות שקראו במחקרים,סופר נני וכד',פשוט הכל ושום דבר לא עוזר. היום הם ניסו להרדים את שלושת הילדים,כולם במיטות שלהם ורק הבת השניה קמה וחוזרת לסלון. לא עזרו כל השיטות שהם למדו עליהם,הם מחזירים אותה אותה למיטה והילדה חוזרת לסלון. מ20:30 בערב ועד עכשיו 1:30 בלילה שאחותי כבר התקשרה אלי בוכה בחוסר אונים. היא ובעלה ניסו פשוט הכל,החל מסיפור ונשיקה,לישון לידה,להעביר אותה לחדר אחר ועד לצעוק עליה. הילדה כבר העירה את שני הקטנים האחרים וסמפוזיון שלם בבית. אין לי ספק שהיא משפיעה גם על הילדה הגדולה,גם היא החלה עם כל מיני פרנציפים שלא היו לה קודם,היא ילדה מקסימה. אני ממש מרחמת על אחותי ובעלה. הוא מתעורר לעבודה ב-5 בבוקר ונרדם רק ב1-2 בלילה כי זה פשוט אותו תסריט חוזר כל לילה. זה כבר משהו שיוצר מתחים בינהם כזוג. אני הצעתי שיבקשו עזרה ואין לי מוגש לאן/למי פונים. אם מישהו יוכל להמליץ מנסיון או ידע אני אודה מאוד.

בני בן שנתיים וקצת, ילד שמח וחייכני, בזמן האחרון הוא כל הזמן צועק משמחה, כאילו שהוא אוהב לשמוע את הקול שלו, ואם אומרים לו לא לצעוק אז הוא צועק יותר חזק, לא מכעס אלא סתם כי הוא נהנה מזה. מה עושים עם זה? לפעמים זה בא בעיתוי לא מתאים או ליד אנשים. אשמח לתשובה.

שלום, אני אמא של בן, והוא בן שנה ו8 חודשים. הוא שומע את הסביבה קוראת לי בשם הפרטי, וכך הוא עושה . לעיתים נדירות הוא קורא לי אמא אבל כשהוא מקבל את פני מידי יום הוא אומר דנה דנה אני מדוכדכת ומנסה לומר לו ":אמא " אך הוא בשלו.... מה עושים? נ.ב. הסביבה לא ממש עוזרת וקוראת לי אמא לידו אלא דנה. חשוב לי להדגיש- אין לי כל רצון שיקרא לי בשמי הפרטי וזה היה החשש הגדול שלי...