פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב שאלתי הינה בנושא סכנות מאנשים זרים. בתי בת השנתיים בעלת בטחון עצמי רב ובגינה כל אחד שמחייך אליה (בד"כ אלה כמובן שכנים ואנשים שאנו מכירות) היא נותנת לו יד ורוצה ללכת איתו קצת. היא מאוד חברותית ומדברת כמו ילדה בת שלוש. השאלה שלי: באיזה גיל צריך להסביר לה שאסור ללכת עם זרים ועם אנשים שלא מכירים. מצד אחד: אני לא רוצה לטעת בה פחדים שהרי היא כל הזמן בהשגחה בגיל הזה. מצד שני בספטמבר היא תתחיל גן ולא הייתי רוצה שהיא תתחיל לדבר עם זרים מחןץ לגדר או בכלל. מה הגיל הנכון להסברים מסוג זה ומה הדרך הנכונה להביא לזהירות מירבית אבל לא לפחדים? תודה רבה

שלוםרב, הנני אמא לשני ילדים אחד בן שלוש וחצי והשני בן שלוש ושמונה חודשים. יש י 2 שאלות: איך או מה עושים שהילד (הגדול) יקשיב לך וישמע לך? אני מגיעה איתו למצבים שהוא לא מקשיב ואפילו מתחצץ וזה מאוד מתסכל. מה גם הוא אומר מילים לא יפות כמו קקי וכאלה , רוב הפעמם אנחנו לא מתיחסים אבל לפעמים אני מעירה כי זה לא נעים לשמוע . 2. איך מלמדים ילד לא ללמוד דברים רעים מילדים אחרים. לדגומא יש לי אחין שהוא מציק לאחותו הקטנה אז בני לומד ממנו ומשתף פעולה. תודה על תשובה.

יש לי ילדה בת 11 וילדה בת 8 , הילדה בת ה11 כל הזמן בוכה שלא טוב לה, שאף אחד לא אוהב אותה . היא ילדה חביבה מצחיקה ולא חסר לה כלום פה בבית, אבל כל דבר שאומרים לה לא, היא מתעצבנת. היא טוענת שאנחנו אוהבים יותר את אחותה הקטנה, אנחנו יותר מקפידים איתה על דברים, בעיקר בעלי. אני ובעלי אפילו רבים על זה שאני אומרת לו שהוא יותר מדי קשה איתה. יש מקרים שאני נותת לה כל מה שהיא מבקשת ופעם אחת אמרתי לה לא, היא זוכרת רק את הלא.היא אומרת איזה אמא רעה אני גם בבית הספר היו לה בעיות עם החברים, עכשיו יותר טוב. היא בוכה הרבה על כל דבר,היא לא מקשיבה מה שאומרים לה.היא עושה כאילו בכוונה שנצעק עליה. אני יכולה להגיד לה משהו 30 פעם אבל היא לא תתיחס, כמו לסדר את הדברים שלה אחריה, עכשיו היא אמל אמא שלי לשבוע בחופש והיא סיפרה לה שאוהבים יותר את אחותה ולא מתיחסים אליה ,שאבא שלה כל דבר מתעצבן עליה ושולח אותה ישר לחדר מבלי להקשיב לה דווקא בלימודים במחצית השניה היא ממש השתפרה,עלתה ב 5 ו 10 נקודות כמעט בכל מקצוע חשוב לציין שהיר כתבה לי פעמיים בפתק שנמאס לה והיא רוצה למות, והשבו היא שלחה לי אס אמ אס שבא לה למות, על דבר כל כך קטן שהיא התעצבנה, שבן הדוד שלה שיחק לה בפלאפון ועשה לה שיחה ללא רשותה. את מבינה על מה היא עושה כזה סצנה. מה דעתך? מה הטיפול שצריך לתת לה? תודה רבה

שלום רב, שמנו לב בשבוע האחרון לתופעה אצל ביתי בת השנתיים וחצי. היא התחילה לגמגם באון שבו המילה ההתחלתית במשפט נמשכת זמן רב . לדוגמא רוצה לומר איפה אז יוצא אאאאאאא איפה ה.... האם מדובר בגמגום? האם מדובר בתופעה אחרת רגילה ? אשמח לתשובה,

בתי בת השנתיים וחצי התחילה לגמגם בשבועות האחרונים. יצויין, כי רכשה שפה בגיל מוקדם יחסית, ולכל הדעות שפתה מפותחת באופן מרשים. עד כה דיברה בצורה חלקה, אולם לאחרונה החלה לדבר לעיתים קרובות באופן איטי ומתנגן, כשהיא מפצלת את המילה להברות וצלילים, וחוזרת לעיתים על הברה או צליל מספר פעמים. האם זוהי תופעה נורמאלית בגיל כזה? מה יכול להיות מקור הבעיה? האם יש לשלול מקור פזיולוגי תחילה? מה יכול להיות מקור כזה?

שלום, בניי בן 3 שנים גמול מחיתול כ-5 חודשים מפיפי בלי בעיה, לא מפספס בכלל, הבעיה היא שהוא עושה קקי רק בתחתונים, והיום הגננת אמרה לי השוא לא יכול לעלות שנה עם הוא לא גמול, אני מדברת איתו על זה , נותנת לו מתנות, כל יום הוא אומר לי שמחר הוא יעשה בשרותים עזרתכםפ הדחופה, איך אגרום לו לעשות קקי בשרותים, הוא לא מוכן גם לשבת על הסיר

שלום רב, יש לי ילדה בת 5. מלאת שמחת חיים, ביטחון עצמי, וורבלית בצורה יוצאת דופן, אינטליגנציה רגשית גבוהה, חברותית ואוהבת. 3 שנים ראשונות גידלתי אותה לבדי, ללא גן, אביה חוזר די מאוחר כל לילה וגרתי סמוך לבית הוריי וחלק ניכר מהזמן היינו אצלם. גם כשנרשמה לגן, הייתה בו חצי יום ובשאר היום איתי (כמובן כולל חוגים, חברים, קניונים וכדומה) ההורים שלי ואחותי גידלו איתי את הילדה והם חלק בלתי נפרד מחייה וחשוב לה מאוד. היא מאוד אוהבת אותם ומאוד קשורה אליהם. כבר שנה אנחנו מתעתדים לצאת לשליחות שנדחתה ובמשך 4 החודשים האחרונים אף התגוררנו אצל הוריי. אתמול יצאנו לשליחות, ולילדה ממש קשה ואני די אובדת עצות. ראשית, לי בעצמי לא קל ואני מתגעגעת אך מאחר ואני מודעת לקשר בינה לבין הוריי קשה לי לראות מה זה עושה לה (ואני בכלל לא מדברת על מה שזה עושה להם). אני אכולה בייסורי מצפון. אנחנו אחרי הלילה הראשון והיא נרדמה מתוך בכי רציני של געגועים והיא רוצה שהם יחבקו אותה, ינשקו אותה ולא די לה בקשר טלפוני. אפילו שניסיתי לאמר לה שניקח אותה מחר למקום יפה היא אמרה לי שהמקום הכי טוב בשבילה זה אצל הוריי. אני בעצמי לא בטוחה שאנו לא עושים טעות מצד אחד מבחינה אישית רציתי שינוי, וגם כלכלית זה טוב, היינו בטוחים שגם בשביל בילדה שתזכה לקבל חינוך ברמה גבוהה ולראות עולם זה יהיה טוב, אך עכשיו אני כבר לא בטוחה, כי אני, בתור אחת שטיפלה בילדה עד גיל 3 מתוך אמונה שחום ואהבה זה הדבר הכי חשוב לילד מנתקת אותה עכשיו כמעט מכל החום והאהבה שהיו לה בחייה. מה לעשות? כרגע בכל אופן אין לנו כוונה לוותר על השליחות אך זה יכול לקרות אם נראה שזה םוגע בה. מהי הדרך הטובה ביותר לדבר איתה ולהסביר לה? תודה

ידוע לנו כי קיימת בעיה תחושתית, רגישות יתר לריחות, מגע לסוגיו השונים, קומנסנס מאוד חד, ורגישות בשמיעה. היינו בריפוי בעיסוק אך הדבר לא עזר מי יודע מה. הגבולות בבית מאוד ברורים (יתכן כי אני נוקשה מדי, אך הגבולות מאוד ברורים) כמו כן הילד היה אצל פסיכולוגית ילדים מספר מפגשים אך ללא הואיל, ( היעוץ של הפסיכולוגית היה להוריד מהילד את הלחץ שלנו ההורים) האם ניתן לגשת לאבחון נוסף, כדי לקבל כלים נוספים איך להגיב/להתמודד עם התופעה?

בוקר טוב, בנותיי שי ונויה אוהבות מאוד לצייר ולעבוד בעבודות יצירה, לאחרונה הן מציירות פרצופים ללא ריסים וגבות, האם זה מעיד על משהו???? בברכת רב תודות אדרי שני.

ביתי בת שנתיים ו8 חודשים. עד לא מזמן היו לה הרגלי שינה סבירים כלומר-שינה בשעה 8 פחות או יותר,במיטה שלה,אחרי אמבטיה ללא בעיות מיוחדות. לאחרונה היא לא מוכנה ללכת לישון עד מאוחר וגם אז רק במיטת ההורים או בעגלה, כמו כן היא מתעוררת באמצע הלילה כדי לישון לידינו. מה עושים? כיצד מרגילים אותה לישון רק במיטתה ללא התקפי בכי היסטריים ועל מה זה יכול להצביע?תקופה קשה?גיל?שלב מעבר?טראומה בגן או סתם פינוק? תודה רבה.

שלוםן, בני בן ה3.3 ילד מקסים, חכם וסקרן. בדרך כלל משחק יפה עם חברים ו/או בני המשפחה. בחצי השנה האחרונה, כשאנחנו (ההורים) מעירים לו, הוא מתחיל לצעוק - די!! בקול גדול וחוזר על כך כמה פעמים, כשאנחנו מבקשים שיפסיק לצעוק ומסבירים שוב למה הערנו לו - הוא פשוט מתחיל לבכות. בפעמים הראשונות ניגשנו אליו, חיבקנו והרגענו, לאחר מכן כשהיה נראה שזה מחזק את התגובות האלו - התחלנו להתעלם, אלא שאז הבכי גובר ואני מודה שהוא מצויא אותי מדעתי - פעם אחת הוא בכה במשך 45 דקות רצופות :((( ובכל זאת נראה שההתנהגות לא נפסקה. איך אני מלמדת אותו להביע את התסכול/כעס/קושי בדרך אחרת מבכי וצעקות??

בני יהיה בן חמש עוד חודשיים. בזמן האחרון הוא טוען כי הוא שמן ואינו מעוניין לאכול. אני דואגת לתזונה נכונה ובריאה. אך הוא חושף לי את בטנו ואומר לי אמא תראי אני שמן אנ י לא אוכל היום. אני מסבירה לו שאינו שמן ושכדי לגדול צריך לאכול כשרעבים ושזה לא בריא כשלא אוכלים, כי אחר כך נחלשים וכו'. לפני שבוע אמרתי לו לא לאכול מול הטלוויזיה כי זה חלק מתופעת השמנה. והזכיר לי את זה שהוא שמן. השאלה האם אני אשמה בכך? מה עליי לעשות? אני לא ישנה ואני עומדת ללדת בעוד חודשיים וזה מעמיד אותי במצב של עצבות. חשוב לציין שהוא מקבל ממני חום ותשומת לב, ואני מציבה גבולות שצריך, לעומתי אביו מפצה אותו במשחק כל שבוע ולא משנה אם זה יקר, ולא מקדיש לו רבע שעה לשבת איתו או לשבת לידו ולאכול יחד כמו שאני עושה איתו. מה עליי לעשות ? זה מכניס אותי לעצבות.

אחדנו שתי משפחות , אני ובנותי ( 13 ו 10 ) וזוגתי ובנה ( בן 9 ) , זוגתי ובנה עברו לעיר חדשה , עד סוף שנת הלימודים עדיין השארנו אותו בבית הספר בו הוא למד על מנת לדרג את המעבר ( שבוצע לפני 4 - 5 חודשים ) מרגע המעבר הילד פיתח אובססית אוכל מטורפת ( עד כדי שקרים מולינו ) כל קריאה לתשומת לב מתבצעת דרך האוכל ( ואנו משתדלים לתת אופציות אחרות לתשומת הלב ) , לפני שאתם שולחים אותנו לטיפול מקצועי , ברצוני לקבל מספר רעיונות להתמודדות בתוך הבית ( אציין רק כי הילד פיקח מאוד בעל יכולת ורבלית גבוהה מהרגיל ) , תודה מראש על כל רעיון וטיפ

בתי בת תשע פוחדת מאוד מכלבים מאז שהיא קטנה, לאחרונה יש החמרה של הפחד מבעלי חיים נוספים כמו: לטאה, ג'וק ועוד.. הפחד מתבטא בהיסטריה ובכי רציני כשהיא נתקלת בבעלי חיים, היא לא נרגעת דקות ארוכות. לאחרונה היא מסרבת להיכנס לים (בגלל הדגים) לטייל בשכונה (בגלל כלבים) או ללכת לסבתא כי היא ראתה שם לטאה. מה עושים ? האם יש טיפול שמפסיק את החרדה, מפחית אותה? האם אנו ההורים יכולים לעזור לה ואיך ?

בני בן 18 חודשים. אני מאוד מוטרדת מכך שהוא אינו מתעניין באף משחק. הוא כל היום מחפש להיות בחוץ עם "בימבה" או הליכון או מחפש לפתוח ולסגור מכסים של בקבוקי שתייה. הוא אינו מתעניין גם באף ספר. אם אני יושבת איתו עם ספר הוא מייד קם. מה עליי לעשת?