דליפת שתן.

שרון שלום

לפי אופי הטיפול התרופתי שאת מקבלת אני מבין שעיקר בעייתך היא "שלפוחית רגיזה" - כלומר פעילות מוגברת וספונטנית של שריר שלפוחית השתן). עיקר הטיפול במצב זה הוא אכן תרופתי והתנהגותי (השתנה יזומה כל פרק זמן קצוב). עם זאת קיימות אפשרויות נוספות אותן ניתן לנסות במקרה של כשלון השיטות המקובלות :
1. ניתוח לתמיכת השפכה - דוגמת "TVT" . ניתוח זה מקובל לטיפול בדליפת שתן במאמץ אך יש לו השפעה מיטיבה גם ב 30-40 אחוזים מהסובלות משלפוחית רגיזה (עם זאת יש גם סכון קטן להחמרה)
2. השתלת אלקטרודות חשמליות בסמוך לשורשי העצבים המעצבבים את השלפוחית . אלקטרודות אלה המופעלות על ידי סוללה מיועדות לדכא את פעילות היתר של שריר השלפוחית.
3. הזרקת toxin botulinum ("בוטוקס" ) ישירות לשריר השלפוחית במהלך ציסטוסקופיה. הרעלן הז אמור להפחית את פעילות השלפוחית.
4. טיפולים תרופתיים שונים. ייתכן כי תרופה אחרת מקבוצתו של דטרוזיטול תפעל עלייך טוב יותר (זוהי תרופה מצויינת ויעילה - אך בשל אשה ההשפעה שונה מעט)

יש לזכור כי כל האופציות הללו הן נסיוניות ויש לפנות אליהן רק במקרה שאכן את סובלת משמעותית וש "ניסית הכל" בתחום הטיפול המקובל (וחזקה על צוות המרפאה בתל-השומר שהציעו לך את כל שניתן להציע).


בהצלחה

איך אפשר לגרום להשתנה יזומה בפרק זמן קצוב?

נהוג להעריך את פרק הזמן האופייני בו את חשה צורך להטיל שתן.
אם פרק זמן זה הוא לדוגמא שעה, מתחילים בהשתנה יזומה כל 45 דקות (גם אם אינך חשה צורך להשתין). בהדרגה (לרוב כל 7-14 ימים) מאריכים את המרווח בין השתנה להשתנה בכרבע שעה עד שמגיעים לכשעתיים.
פרק זמן זה נסבל ע"י רוב הנשים ומאפשר חיים רגילים.
בהצלחה