המושג נורמה משגע אותי

המושג משוגע לא רלוונטי.
הגדרה של הפרעה נפשית : סבל נפשי ממושך המוביל לפגיעה ניכרת בתפקוד החברתי, תעסוקתי ואקדמי.
גם אם רופא נטל או נוטל תרופות, זה לא הופך אותו למשוגע, זה אומר שהוא בן אדם, שהוא סובל והוא מטפל בעצמו על מנת לתפקד טוב יותר ולא לסבול.

לגבי משוגע , בדר'כ מדובר במחלות הקשות, כגון סכיזופרניה, מאניה דיפרסיה, במיוחד במצבים פסיכוטים וחוסר שליטה. מדובר באחוז קטן של הלוקים בהפרעות נפשיות, רוב הלוקים בהפרעות נפשיות לא פסיכוטיים ואין שום קשר לשיגעון.

התחזיות של WHO , ארגון הבריאות העולמי, לקראת 2020 יהיו הרבה יותר הפרעות דיכאון, יותר מוגבלות, הרבה יותר אובדנות.
הפתרון הוא, להבין שעזרה נפשית יכולה לעזור ולשנות את מסלול הסבל וההרס העצמי.

ההגדרה של הפרעה נפשית היא התנהגות לא "נורמלית" שמפריעה לתיפקוד "תקין". כל עוד בן-אדם מתפקד באופן תקין - שלא יאמין לאף אחד שחושב שיש לו הפרעה נפשית.

אני יכולח להבטיח לך שאם תלכי לעשרה פסיכיאטרים, רובם יגידו שיש לך הפאעה נפשית, ולא יהיו שני רופאים שייתנו לך את אותו האיבחון.

מה שבטוח, זה שמי שכבר יש לו איבחון - יכול לשים פס על כולם ולהתנהג בצורה "נורמלית", ולא צריך לבקש אישור מאף אחד שהוא "בסדר".

וכולם פה אחד הסכימו בקווים דומים או זהים של אבחנות שהינן דיכאון מסוג דיסטימיה וחרדות.

ולהלן:
ד"ר רודיקה גויכמן שטפלה בעבר במרפאת לברה"נ בהרצליה
ד"ר ניל לאופר שמטפל כיום במרפאה לברה"נ בהרצליה
ד"ר שמואל קמפלר שהינו מנהל המרפאה לברה"נ בהרצליה ובדק אותי בועידה רפואית של ביטוח לאומי והוא כאמור פסיכיאטר מצויין
ד"ר איריס יפעת שעובדת תורנויות בבי"ח לעזרה נפשית "שלוותה" בהוד השרון
ד"ר חווה בראון - נוירולוגית מנהלת מרכז יועצים מומחים בהרצליה (רפואה יועצת) שעבדה בעבר ב"שלוותה"
ועוד לא מעט פסיכיאטרים ברחבי האינטרנט שפחות איבחנו אלא תאמו והתאימו את תשובותיהם למצב ואכן קלעו.

סביר להניח ששניים, שלושה ואפילו ארבעה רופאים מתחום הפסיכיאטריה
וגם אולי עובדים סוציאליים קליניים ופסיכולוגים קליניים יאבחנו דבר זהה או דומה.
סטיות באבחנה זה משהו שהוא קביל ולגיטימי ולא משפיע מאוד על הטיפול,
סטייה שהיא בגדר הנורמה.

כמו סטייה אצל אופטומיטריסטים בבדיקת עיניים - לא משמעותי בכלל בעת הרכבת משקפיים או במרשם הסופי.
כמו השערה שמעלה רופא משפחה ולאחר מכן פיזיוטרפיסט או רוקח עשוי לתקנו תוך כדי שהוא בוחן את המצב בצורה מעמיקה יותר.

ויש רופאים שמאמינים שאפשר לקרוא להפרעות שונות בשם אבחנה אחת.
יש הרבה סימנים דומים בין דיכאון להפרעת אישיות גבולית אולם שני הדברים שונים, אולם לא בתכלית לדעתי. ובכל זאת אינני פסיכיאטר.

בבקשה, תחשוב יותר מפעמיים לפני שאתה כותב. הפסיכיאטריה לא נגד אף אחד, לפחות ברובה.

רדיפת בצע ומנגנונים קפיטליסטיים הם דברים שמובילים ומנהיגים הרבה מאוד אנשים בעולם בלי קשר לתחומים, מקצועות ועולמות. אתה תמצא את זה בין מלצרים בבתי קפה ועד אנשי ההון והעסקים הגדולים בעולם.

שלום עדן.

הדברים שלך בהחלט נשמעים אמיתיים וכנים.

עם זאת, אני ממש לא כותב סתם. בגיל 18 אושפזתי לראשונה, בעקבות זה שדפקו לי סעיף פסיכיאטרי לא מוצדק בצבא. לא יודע איזה איבחון קיבלתי. מה שבטוח, שזה שהוא היה שונה מהאיבחונים שנתנו לי באישפוזים שבאו אחר כך.

באישפוז השני החליטו שי לי מאניה-דיפרסיה, וקיבלתי רק מייצב מצב רוח.

באישפוז השלישי החליטו לשנות את האיבחון לסכיזו-אפקטיב.

ההבדלים ביניהם אינם דומים להבדלים קטנים במספר שיכולים להיות אצל אופטימטריסטים. באישפוז הראשון קיבלתי תרופה אנטי-פסיכוטית ולא קיבלתי מייצב מצב רוח,ולכן בהכרח שהאיבחון היה שונה מהאיבחונים שבאו אחר כך.באישפוז השני קיבלתי רק מייצב מצב רוח, ובשלישי גם וגם.

התרופות האנטי-פסיכוטיות מרדימות בטירוף. אמרו לי שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה". הפסקתי אותם כי לא יכולתי יותר לקום בצהריים, ובגלל זה קמתי על הרגליים.

מצטער, אבל בגלל זה אין לי אימון במערכת...

די עם תיאוריות הקונספירציה, אף אחד לא מנסה לנרמל אף אחד.

המערכת הפסיכיאטרית מתערבת כשאדם מתלונן על סבל ומבקש שיעזרו לו (ובמקרים קיצוניים ביותר - כשמישהו מאבד את הקשר למציאות והסביבה שלו דואגת לו ומעוניינת לשקמו). כל טענה על ניסיון לנרמל היא ילדותית ומגוחכת.

אני בהחלט יצאתי מזה
אחרי ארבעה אישפוזים - חלקם בכפייה - חזרתי לתפקד כאילו כלום לא קרה, ואינני מייחס לעצמי שום בעיה נפשית.

חייבת לומר לך A, את מתעסקת בשטויות.

פסיכיאטרים נותנים תרופות מתוקף תפקידם כאנשי מקצוע שלמדו רפואה במשך שבע שנים, ומתוקף הבנתם את החומרים שמופרשים במוח וכיצד הם משפיעים על רגשות ועל התנהגות.

הם לא נותנים תרופות כי הם חושבים שהם "נורמליים" יותר מהמטופלים שלהם, וזה גם בכלל לא משנה מי יותר "נורמלי" ממי.

אם את סובלת ממצוקה נפשית, את יכולה לגשת לרופא ולקוות שיתן לך תרופה שתקל על סבלך. אם את לא רוצה - אל תלכי. כל עוד לא תזיקי לעצמך או לסביבה אף אחד לא יתערב בענינייך.

אני יודעת שזה הכל ניסוי ותהיה
ותאמינו לי שאם הייתם פוגשים אותי הדבר האחרון שהייתם חושבים עלי זה שיש לי מחלת נפש ואני חלליה ממש לא כועסת על הרופאים הפסיכאטרים כי מבחינתי הם מצילים אנשים מסבל במצבים קשים ואני מאמינה שהתרופות עוזרות ושהם לא "דופקים" אבחנה סתם..לעולם לא התכחשתי לבעיה שלי ההפך הגמור! אנני חושבת שמי שמאמין שהרופאים סתם הדביקו לו הבחנה ללא סיבה מוצדקת הוא במצב הרבה יותר גרוע כי הוא מנותק ממודעות עצמית ובפרט לנושא הזה. אני למשל כבר הגעתי למצב (תודה לאל!) שאני מקבלת מהרופאה שלע מרשם כרוני לחצי שנה ואני הרופאה של עצמי.
אני אדם עצמאי ומסוגלת לעשות הכל ואפילו יותר מכל בחורה בת 21 אני מודעת לסבל שלי לוקחת את התרוםות ממש כמו חולת סוכרת והולכת לעבודה וללימודים ככל אדם ותאמינו לי שלעולם אף אחד לא יאמין למה שאספר לו.

מהמכשיר גלקסי שלי ולא מהמחשב בגלל זה האותיות היתפקששו חח :)

יש רופאים לא נורמלים שהם חושבים שהם יודעים לאבחן מחלה ובסוף הם טועים זה קרה לי ומרוב הלימודים של כמה מהרופאים הם תיסלחי לי על המילה פסיכים היתנהגות פסיכית