תורשה של מחלת סכיזופרניה

תיאורתית קיים סיכון גבוה יותר , עד 4% .
אין בדיקה מסוימת.

צריך גם לקחת בחשבון שכל ה"מחלות" האלה נגרמות בעיקר בגלל לחצים מהסביבה, חוסר האיזון הכימי במח, הוא אינו הגורם העיקרי ל"מחלות" האלה.

הבעייה היא שהפסיכיאטרים ממליצים על התרופות שכאמור אינן פותרות את הבעייה אלא רק מנסות להקל על הסימפטומים. הטיפול ב"מחלות" האלה הוא ע"י התבוננות עצמית והבנה עמוקה שאין ממה להילחץ מאותם גורמים שבעטיים באה התפרצות.

אם הילדים יגדלו בסביבה חמה ותומכת - זה מקטין באופן משמעותי את הסיכוי שלהם לחלות.

שמוליק שלום,
הייתי שמחה להבין מתוקף איזה תפקיד בחיים בחרת לענות לי על נושא רגיש זה. האם אתה איש רפואה? רפואה משלימה? סתם אחד שמבין עניין?
ובכל מקרה כמובן שלסביבה יש השפעה אך אתה לא יכול לשמור על סביבה סטירלית ולא תמיד אתה יכול להיות שם בשבילם, במיוחד במחלת הסכיזופורניה שטווח הגילאים להתפרצות המחלה היא בין 20-30 שלרוב יש להם חיים עצמאייים לחלוטין ולסביבה דווקא הלא משפחתית יש השפעה גדולה יותר.
בכל מקרה הגורם למחלה קיים באותו אדם, אי אפשר לגרום למחלה אלא רק להתפרצות של מה שקיים בפנים.
ושאלתי את הרופא היתה שאלה של סיכויים סטיסטיים ולא המלצה לדרך חיים.

תרשי לי להעיר לך, השאלה שלך ממש מטופשת.

מה זה משנה מה הסיכויים הסטטיסטיים של הילדים שלך לחלות במחלת נפש?

נניח שהסיכוי היה 99.9%, מה היית עושה? המתת חסד?

איזה השלכות למעשה יש לשאלה הזו?

הדברים שכתבת אינם ראויים לתגובה, ולכן לא אתייחס אליהם.

אם היית מתאמצת קצת, אז היית רואה שכבר שאלו את השאלה שלך באתר הזה; נתנאלה שאלה את השאלה הזו תחת הכותרת "סכיזופרניה וגנטיקה" ב 9.7.11.

רופאים יקרים, אין ספק שהאדון שמוליק סובל מעודף זמן פנוי ותמוה בעיניי מה הוא בוחר לעשות בזמנו החופשי.

מה שאני הייתי בוחרת לעשות או לא לעשות זה בהחלט לא מעניינו, לא פניתי אליו ולא התייעצתי איתו. פניתי אליכם, רופאים פסיכיאטרים שהמנהלים פורום זה ומה שלא ברור לי מדוע אתם נותנים לו כאן במה.

אני ביקשתי ייעוץ בנוגע לתורשה של מחלות נפשיות מתוך דאגה לילדי. אני עצמי לא סובלת מבעיות אלו (לפחות לא מאובחנות (-: ) אך למיטב הבנתי משתתפים בפורום זה אנשים לא מאוזנים שהדבר האחרון שהם צריכים זה אדם כמו שמוליק שיערער עוד יותר את תפיסת עולמם המעוותת.

אתם נותנים להדיוט שנותן עצות סרק שהוא עצמו לא מאמין באמירות של עצמו ולכן משתמש בשם בדוי ולא מוכן להזדהות.

אנחנו מדברים כאן על פורום פסיכיאטרי ולא פורום כולסטרול שהדעות לגבי נטילת סטטינים שנויה במחלוקת אך הנזקים שמלווים את ההחלטות לכאן או לכאן לא יביאו לתוצאות הרסניות בדומה לעצות לא נכונות שניתנות לאנשים במצב רגשי או נפשי לא מאוזן.

אם את מעוניינת שרק רופאים ישיבו לשאלותייך, אז ישנם פורומים סגורים שבהם רק רופאים יכולים להשיב לשאלות.

אני ממש לא מסכימה עם התיאוריה שלך ולדעתי אתה מפיץ אותה בקלות יתרה. נשמע כאילו פיתחת אג'נדה אנטי פסיכיאטרית בגלל ניסיון אישי שלך. אני מכירה רבים שהחוויה שלהם שונה.

לפתור סכיזופרניה או מצב פסיכוטי אחר באמצעות "התבוננות פנימית עמוקה"??

על מה בדיוק אתה מדבר??

מניסיון, אתה מדבר שטויות ועושה כאן נזק למי שהתרופות מסייעות לו לחיות את החיים שהוא רוצה לחיות ולממש את עצמו. לו לא הייתי לוקחת תרופות הייתי היום גרה ברחוב.

אינני יודע למה בדיוק התכוונת כשאמרת שאם לא היית לוקחת תרופות אז היית היום ברחוב.

אינני יודע אם הבעיה שלך היא דיכאון או מאניה, אבל בכל אופן זו תגובתי:

יכול להיות שהאיבחון שלך הוא מאניה-דיפרסיה ואינך לוקחת תרופות אנטי-פסיכוטיות, אלא רק מייצב מצב רוח. מייצבי מצב רוח אינם מרדימים כמו התרופות האנטי-פסיכוטיות.

יכול להיות שיש לך בעיה דיכאונית, ואינני יודע מה בדיוק תופעות הלוואי של התרופות האנטי-דיכאוניות; אולי אפשר להסתדר איתן...

מכל מקום, הרבה מאד אנשים שלוקחים תרופות אנטי-פסיכוטיות סובלים מעייפות נוראית. הייתי מספיק זמן בבית חולים, חוויתי את זה על בשרי, וראיתי הרבה מאד מטופלים אחרים שסובלים מהבעייה הזו.

יכול להיות שהם היו מצליחים לקום על הרגליים כמוני, אם הם היו מפסיקים לקחת את התרופות.

הייתי מאד שמח אם מישהו יחקור לעומק את הסיבה שבגללה הפסקתי את התרופות ולא קרה לי כלום. אולי עוד הרבה אנשים שסובלים מהעייפות יוכלו לעשות את אותו הדבר ולקום על הרגליים.

אין לי שום אג'נדה אנטי-פסיכיאטרית. אני פשוט סבלתי סבל נוראי מהמערכת שהתחיל בזה שדפקו לי בצבא סעיף פסיכיאטרי לא מוצדק שבעטיו התאשפזתי, ואח"כ ראיתי שהתרופות מזיקות לי הרבה יותר מאשר מועילות, והבנתי שמשהו דפוק במערכת.

פתרונן של המחלות הנפשיות.

ייש להיזהר מיעוץ של אנשים פגועים, אשר לפעמים מטעים.
אני לא אומר שהכל מושלם ברפואה, אך כאשר מדובר במחלות קשות, סיכיזופרניה , מאניה דיפרסיה וכו'.. מדובר בנזק מוחי, הבעיה במוח, ללא טיפול תרופתי, יש ירידה בתיפקוד והידרדרות בתיפקוד - והיכולות הקוגנטיביות.
התמדה בטיפול נוגד פסיכוזה חדש לאורך זמן , מעל שנה, יכול לשפר את יכולת החשיבה והתיפקוד ( הדמייה הגדלת נפח המוח - MRI , במיוחד באזור היפוקאמפוס).
יש הרבה "חכמים" שמעדיפים לזרוק את הטיפול והמעקב הפסיכיאטרי, ומגיעים לאשפוז חוזר מאוחר יותר, במצב הרבה יותר קשה, ללא יכולת לחזור למצב התיפקודי מחשבתי אשר היה טרום ההתקף הפסיכוטי החוזר, הרבה מטופלים במצב פסיכוטי שלא מאוזן, מסתבכים בפליליים ( ניתן לברר בפשטות מדוע המחלקות המשפטיות בבתי חולים פסיכיאטרים תמיד מלאות, זה לא קונספירציות למי שמגחך..) ואו נזק עצמי ואובדנות.
אין לי שום מטרה פה לשווק אשפוז פסיכיאטרי מיותר, ליזכור שמדובר בשלמות המוח והגוף,לאבד שנים יקרות, גרימה לנזק וסבל עצמי ולסובבים, פשוט חבל.
מי שרוצה להרוס לעצמו את החיים ומסרב לקבל עזרה, זו זכותו, אך בבקשה לא לפגוע באחרים. מי שייעודד להתנהגות שיכולה להיות הרסנית מעל דפי הפורום כאן - לא יקבל מקום לזה.
שוב אני חוזר: המטרה היחידה של הפסיכיאטריים, למנוע סבל נפשי ולעודד לחזרה לתיפקוד מהר ככל שניתן. מאחל בריאות לכולנו.

התייחסותי הייתה לטענה שהמרכיב הכימי ביוחוגי והטיפול הצרופתי אינם הדרך היחידה או העיקרית
שהרי רוב המטופלים והחולים הפסיכיאטריים גדלו בסביבה לא חמה ולא תומכת חסרת אלמנטים של הבנה וארגון רגשות נכון.
כמובן שתרופות הן חשובות ואף מצילות חיים בהבטחה.
תודה על התייחסותך
עדן מ.