לקיחת כדורים פסיכיאטריים שלא לצורך

אין שום קשר בין נטילה חד פעמית של מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון לבין האפיזודות והדיכאונות שעברת. אם תקראי קצת בגוגל על איך מייצבי מצב רוח (ליתיום, דפלפט, למיקטל) ונוגדי דיכאון (פרוזק, ציפרלקס וכו') עובדים תביני שזה פשוט לא יכול לקרות כתוצאה משימוש בתרופות, בטח לא באופן חד פעמי.

הסיבה הסבירה ביותר למה שקרה לך היא הנטייה הגנטית שלך לחלות, היות שאמא שלך חולה. את בעצמך אמרת שזה "התפרץ לך", כלומר, "זה" היה שם גם קודם.

תספרי לפסיכיאטר הכל, פשוט כדי שהוא יבין אותך. אין עילה לאשפוז אם נכון להיום את לא מסוכנת לעצמך או לסביבה.

אגב, פסיכיאטרים לא מאשפזים מרצונם אנשים שמגיעים אליהם, ואין להם שום סיבה לעשות את זה. נהוג לחשוש מפסיכיאטרים בהקשר הזה אבל מי שבדר"כ מעוניין באשפוז זו הסביבה הקרובה של המטופל, שדואגת לשלומו או רוצה להחזירו לתלם.

לפסיכיאטרים אין שום סיבה לאשפז סתם, זכותם של חולי נפש להסתובב בעולם אם הם לא מסוכנים לאף אחד.

" זכותם של חולי נפש להסתובב בעולם אם הם לא מסוכנים לסביבה "
מי אמר את זה את פשוט מטומטמת מישהו אמר לחולי נפש את זה ?
מה יש הגבלות ?
בגלל אנשים מטומטמים כמוך האנשים ה"חולי נפש " סובלים , סכנה לעצמם ולסביבה אלק
מאשפזים בלי קשר לזה אין שום סכנה לעצמם או לסביבה זה רק תירוץ לגזול את החופש של הבן אדם . אה שכחתי חולה נפש

באם האירוע היה חד פעמי, לא סביר שיהיה קשר.
לדעתי, תרגישי חופשי ותשתפי את הפסיכיאטר, לא מאשפזים כל כך מהר וחשוב מאוד יחסי אמון הדדי בין רופא ומטופל. בהצלחה !

קודם כל תודה! אני לא מזיקה לסביבה אך בגיל 17 אני רבתי מכות עם "חברה טובה",אני לא בן אדם אלים או כזה שמנסה לפתור דברים במכות אבל במקרה הספציפי הזה היא באמת עיצבנה אותי והרגשתי שאני לא יכולה לשלוט בכעס שלי כלפיה,מאז זה לא קרה אבל זה קצת מדאיג אותי

אם הלכת מכות עם חברה בגיל 17 זה לא מעיד על מסוכנות. בטח אם עברו מאז ארבע שנים כמו שכתבת.

בקיצור, אם את לא חושבת על לרצוח אף אחד או להתאבד, ואת לא מתכננת לשרוף למישהו את הבית או כל רעיון קיצוני אחר, אין עילה לאשפוז.