מוות

לאחר חציית קווים מוסריים וחברתיים החלתתי על הצד הקיצוני. המוח שלי שיכנע אותי שכך יהיה יותר טוב לכולם.לאחר תכנונים ובימואים שיראה מוות מתאונה, מה שמנע ממני לבין ההקלה זה קפיצה אחד אפילו צעד(שאני עושה כאלה אלפים ביום)
בערב צח אחד חיכיתי שהשמש תשקע (אף פעם לא עקבתי אחרי השקיעה בשמש כמו אז על הגג) ברגע שקצה עור אחרון נעלם ,אמרתי בי לעולם, כיפפתי בירכיים ו.........
רק הנשמה קפצה ,הגוף נשאר משותק ולא זז .מההלם חזרתי הביתה ישר נרדמתי ומאז אני לא מרגיש כלום שום רגשות אנושיים ,הולך ערפל מוחלט ללא מחשבות על העתיד וללארצון לכלום ושום דבר
לפעמים אני מתבונן בעצמי מהצד ואני נראה זומבי
מה עושים מה זה איך יוצאים מזה?