התמודדות בעבודה במישור האישי

ראשית הערה - יתכן שזה א נראה הפורום הכי מתאים אבל חשבתי שיתכן שכאן ינתנו תשובות בעלות זווית מקצועית יותר מממוחים בעלי ניסיון בעומק נפש האדם.
לכאורה זה התמודדות עם מצב בעבודה מתמשך, אבל יש כאן לדעתימשהו נפשי.
אודה על ההתיחסות.

מתוך הנחה שאיננו יכולים לשנות אחרים, הייתי רוצה לשמוע את דעתכם על דרכים להתמודדות עם בוס שהוא בעל אישיות פסיבית אגרסיבית.
כדי להפוך את זה למיידי ולא סיפורי, הדבר המרכזי היא שנוצרת תחושה איומה של תסכול בגלל ההתנהלות שלו שלמעשה היא בעיני בעיתית ! ההנאה לענות אחרים בהתנה, בעיכוב בדחיה, ממקום של כוח. ולא בכעס גלוי אלה שלווה המחפה על כעס עמוק ויסודי מאוד ונקמני. שלדעתי בא מעברו באישי.
כל זה יוצר הרגשה שבמקום להנות מהעבודה עם הזמן נוצרת בעצם התעסקות עם הבעיות הטכניות שנוצרות מההתנהלות הבעיתית שלו מולנו העובדים, שימוש שלו במנגנוני זמן במקום מהות, כדי לשלוט באנשים ו"לענות אותם" לראות אותם כועסים מתפתלים בכסאם, ממתינים כי ה"יומן שלו מלא" בעצם בכלום, כאשר הוא מצהיר בריש גלי שמה פתאום הוא הכי עסוק בעיקר ובעצם העובדים מבזבזים את זמנו, כאשר למעשה בכל ישיבה הוא מבזבז את הזמן על שטויות, על פורצדורה גודל האותיות בנייר לדוגמא, נראה כי הוא כל כך מאוים, שכל זה מנגנון הגנה, על איזה מהות של פחד ושקר שהוא חי בו. אבל כל זה לא מעניין באמת, אלאמלא ובכל זאת במקום להתרכז בעבודה פתאום אני מגלה שבעצם המצב הוא שמתעסקים בו ולו בעבודה ! והרי זה רק מקום עבודה !
הוא כן חד שכלית, עצלן, אבל הפסיביות האגרסיבית מעפילה על הכל.
בזמן האחרון נראה שהוא נמצא במתח ודכאון עמוק אבל לא גלוי, והוא שותה אלכהול ומזמין חברים למשרדו לשתות יחד.
יש סימנים פיסים לכך אבל זה כאילו בסטייל !
הדבר החמור מכל שמי שעובדת איתו במישור של ישיבות מקצועיות לא טכנית כמו מזכירה, אלא ממש ישיבות בחומר מקצועי, אני מרגישה שאחרי כל ישיבה, כאילו הייתי בתהום ואני יוצאת שאובה מכל טיפת אנרגיה פשוט כמו שנשמע, ושמתי לב שאנשים שהוא מרגיש שהם נדחים ממנו או דורשים להתעסק בעבודה, הוא ממעט את הפגישות, ואחרים שנכנעים יותרלגמותיו הוא מזמן יותר, באופן מוזר עוד עובדת אמרה לי את זה, וזרקה לאוויר מילה מאוד מדויקת" טפיל אנרגתי"
פתאום הבנתי שבעצם הוא חימ החיות הנפשית של העובדים ומעין תחושה שוהא "חי דרכם " וכל ההתנהלות שלו זה ליצור משיכה אליו דרך דחיה, ואז עד שכבר מוזמנים בעצם זה מאפשר את הטפילות הזו" יוצאים שאובים עייפים חלשים, האם נתקלתם פעם בדבר כזה?
הוא חביב מדי תמיד עם הומור טיפשי חמקן אף פעם לא ישיר.
התאור נועד להבין את הבחירה שלי לא לשנות אותו כלל או כלל.
יש עצות איך להתנהל?
בתחילה בדקתי אולי זו תחושה אישית שלי,
אבל ישנן כמה עובדות נוספות שגם מרגישות אותו דבר !
וכמו כן, יש לזה השפעה פיסית ממש גופנית שלא לדבר על רגשית.
זה מצב מתעתע כי לא מצליחים לשים את האצבע על מה קורה באמת כאן.
תודה