אובססיה לנקיון הבית

מצד אחד סוג של OCD. ברור שמדובר בהפרעת חרדה.
מהצד השני - מה שמוסיף לעניין מאוד - חוסר המודעות לבעייה.
זה נותן אפקט כפול ומכופל בייחוד כאשר הוא "מפיל" את האחריות על כך
שהבית מאוד לא נקי ומבולגן ושהילדים ואת עושים זאת.

הפרעה נפשית כאשר מקורה בנפש (רגשית) והיא פוגעת בתפקוד ברמה ניכרת.
אם בעלך אינו יוצא מהבית ומרגיש מצוברח כאשר לטענתו הבית מבולגן ומלוכלך,
יש כאן בעיה. לא רק שהבית לדברייך (נסי לשאול גם את הילדים אולי) אכן נקי,
אלא שהוא מתעקש על כך ומצב הרוח שלו יורד וגם תחושת הביטחון בבית ושל הבית
ומכך גם שלו. ניסית לשאול האם מבחינתו זה מסוכן? האם מבחינתו זה תקין שהבית מלוכלך? נסי להפעיל עליו "פסיכולוגיה הפוכה" - שאלי אותו איך ייתכן שהבית כה מטונף,
או כ"כ מבולגן כל הזמן. אני לא חושב שזה יכול להעצים את הOCD.

הטיפול הוא תרופתי (בד"כ SSRI למשל ציפרלקס או סרוקסט או רסיטל\ציפרמיל וכולי) וכמובן שטיפול CBT יכול מאוד לעזור.

יש רמות של OCD, האם הדבר פוגע ביחסיכם? ביחסי המין שלכם? בעבודה?
מה בהקשר לעבודה - האם הוא יכול לתפקד ולעבוד בלי לחשוב יותר מידי על ניקיון הבית? האם הוא יוצא לעבוד גם כאשר הבית לדעתו לא נקי אלא מבולגן?
האם בעלך עובד?
מה יחסו לניקיון באופן כללי כמו למשל בבתי עסקים? בבתים של אחרים? היגיינה עצמית ושל הסובבים אותו? וכו'.
מה הוא מרגיש בנוסף לירידה במצב הרוח, כאשר הבית מלוכלך?

התנגדות אליו לא תעזור כי זה מגביר מתחים וקונפליקטים. אפשר לנסות להציע לו ללכת לרופא המשפחה או לפסיכיאטר, או אולי להתייעץ בבעל מקצוע. זה יכול לעזור.
לומר לו של חייב לקחת תרופות. שיבדוק במה מדובר.
אם מבחינתו כלל לא מדובר בבעייה אלא במשהו תקני - כנראה כשהתפקוד ממש יירד אז יתחילו האסימונים ליפול, רק חבל. צריך לטפל ולשים דגש גם על מניעה, כי OCD יכול להחמיר או לכל הפחות לא להיפתר ולהבריא וחבל.

הצלחה וכל טוב

יש לברר את משך זמן העיסוק ואם הדבר גוזל זמן מוגזם ואף פוגע בתיפקוד, אם אכן יש פגיעה תפקודית יש צורך לפנות לאיש מקצוע , לעבור בירור ואבחנה ורק אז בניית תוכנית, שיחות ואו תרופות ואו שילוב.
ליזכור, באם התופעה החלה בגיל מאוחר יחסית ללא עבר פסיכיאטרי עד ההתחלה יש לשלול בעיה גופנית - אורגנית, כולל הדמייה מוחית ( במיוחד בירור גרעין קאוודט - MRI או SPECT ). בהצלחה.