חשוב מאוד

ניכרת הרבה מצוקה מההודעה שלך, וחבל לי על כך וקשה לי לקרוא זאת.
אני מרגיש שאני מכיר אותך מקרוב, שאם אקשיב לך אני אוכל להבין אותך.
אני מרגיש שמגיע לך את הטיפול הנכון, מגיע לך יחס הולם ואוהב, מגיע לך
שיחבקו אותך ויתנו לך. מגיע לך בשביל עצמך - לפחות לחבב אותך, להעניק לעצמך,
לדעת לקבל, ולהשיג שליטה על החיים שלך ועל עצמך בחייך.

קודם כל אני שמח מזה שאת מעוניינת לקחת טיפול, גם אם הוא יכול לקחת זמן.
המערכת הבירוקרטית והלא-מתחשבת של הצבא היא מכשול בפני אנשים כמונו
שעסוקים בבעיות ובקשיים ברמה בינונית עד גבוהה מאוד, כמו אובססיביות, מחשבות מטרידות טו מאץ' על דברים לא הגיוניים או מינוריים או מפחידים, מפלים של רגשות ורכבות הרים מבחינה נפשית. בצבא יש קב"נים וגם פסיכיאטרים שיוכלו לטפל בך
ודרושות התקווה והאופטימיות שלך וכמו כן גם שיתוף הפעולה שלך.

שיתוף פעולה זאת אומרת - המענה שלך לעניין. עד כמה את מודעת, רוצה ויכולה לקבל את הטיפול, עד כמה ואיך את מבינה אותו, האם את לוקחת את התרופות בזמן, האם את מקפידה לא לשנות או להוריד על דעת עצמך והאם אתה רוצה ויכולה לשתף על בסיס יחסי אמון וכנות - פסיכיאטר או פסיכולוג או עובד סוציאלי. כמובן שזה משתנה בין המטפלים, יכול להיות פסיכולוג גבר שנראה נוקשה ושתרגישי שאין לך נקודות חיבור איתו ואילו בניגוד אליו - פסיכיאטר מקסים ואדיב, בעל קול נעים וגישה טיפולית שמתאימה לך. עם הזמן את גם תוכלי למצוא את מה שמתאים ביותר עבורך.

אני מאמין שטיפול פסיכודינאמי וCBT (הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי) מאוד יכול להקל ולפתור. את תרגישי הקלה משמעותית גם במהלך הטיפול בלי שתחשבי על סופו בכלל. וגם אם כן: זה בסדר. לכן אני כאן בשבילך כרגע כמו עוד, אני מניח.

את מודה ומודעת לכך שאת לא יציבה נפשית כרגע, כדברייך. קחי את זה כנקודה למינוף ולחשיבה אנוכית עלייך עצמך, עם מלוא האמפטיה והסובלנות וגם הסבלנות.

ריספרדל (ריספרידון) עשוי לגרום לעלייה בתיאבון ולעלייה במשקל.

למיקטל לא בעייתית בנושא של משקל, אולם כן בתופעות כמו פריחה, כאבי ראש, יובש בפה ועוד.

לאנפרניל יש פעילות אנטיכולינרגית ותופעות הלוואי האפשריות הן יובש בפה, טשטוש הראייה, נמנום, הזעה, הסמקה, קושי בהשתנה, עיכוב באורגזמה, דפיקות לב וכו'. לא נמצאה בעייה עם עלייה במשקל.

רוב אם לא כל התרופות הנוגדות דיכאון עובדות בשניים או בשלושה מימדים, מה שנקרא " האפקט המשולש " של התרופות -
1. פגיעה במטבוליזם הבסיסי - חילוף החומרים בגוף. לרוב אם המינון נמוך וכמות התרופות אינה גדולה אזי הפגיעה לא משמעותית וזה מינורי ביותר. אפשרי להתגבר גם אם זה מורגש.
2. תרופות שעשויות לעייף, לגרום לנמנום, לרצון לישון, לשינה ארוכה יותר בעוד מספר שעות (למשל ריספרדל לא רק שפוגעת בחילוף החומרים אלא גם מעייפת ומרדימה והרבה מטופלים מתלוננים שהם ישנים הרבה מידי איתה) - במצב של שינה קצב הלב והנשימה מואטים משמעותית וכך גם המטבוליזם.
3. חלק מהתרופות גם מעלות את התיאבון וע"י צריכת מזון, בעיקר פחמימות - יש עלייה במשקל והשמנה (זה אלמנט עקיף)
למשל, ציפרלקס יכולה לגרום לעלייה בתיאבון. כמו כן גם מירו (REMERON) וסרוקוואל (במינונים של 100-200 מ"ג ומעלה)

ניתן להתגבר כך:
1. שתייה מספקת חשובה: א. מרווה וממלאת ב. מעניקה תחושה טובה של שליטה ובריאות (אולי לא אצל כולם) ב. במוח יש מרכז שובע-רעב שסמוך פיזית למרכז הצמא ויש נטייה " להתבלבל " בין צמא לרעב. אנשים שלא שותים מספיק על אף שלא מרגישים צמאים במיוחד - צריכים לשתות ומרגישים רעב במקום, והם אוכלים.
2. אכילה של פחמימות מורכבות, מספיק ירקות ופירות מכל מיני צבעים, להפחית בשתייה מתוקה, להקפיד על חלבונים (0.8-1 גרם פר קילו ממשקל הגוף) וכמובן שומנים (להימנע משומן טראנס ומשומנים רוויים, הכי מומלץ שומן חד בלתי-רווי), לשמור על יחסי אומגה 3 : אומגה 6 (יש גם קפסולות. אגב יש טענות שעוזר לבריאות הנפשית בעיקר מצבי חרדה ודיכאון), להימנע מאלכוהול בייחוד באנטי-פסיכוטיים ובבנזודיאזפינים - משמין, "פחמימות ריקות", לא מועילות, ממכר, תופעות נוירולוגיות שעשויות להיות קשות.
3. פעילות ספורטיבית למען הבריאות הנפשית ולמען איזון משקל גוף. לשיפור גמישות, צפיפות העצמות, סיבולת לב-ריאה, הנאה והפגת השיעמום. מאוד חשוב ומשחרר אנדרופינים ואדרנלין. רצוי פעילות שאת מחבבת. אפשר לחלק פעילות לכמה דקות כל פעם ולא חייב הכל במכה, גם בעצימות נמוכה זה טוב.

4. שינה מסודרת, 7-8 שעות זה מספיק לך, את בת 19. לא פחות מידי ולא יותר מידי. מוכח ששינה של 10-17 שעות לא מועילה יותר ממה שאת צריכה: מה שרשמתי מקודם.

5. למצוא תעסוקה גם במסגרת הצבאית במילוי התפקיד וגם במסגרת האזרחית. מה שאת אוהבת. ידוע שהאוכל בצבא "משמין". מכיל כמויות אדירות של שמן בחלק מהמוצרים.

6. ולזכור - את רוצה לשבור את האובססיביות, המחשבות האנורקטיות והנטייה לרזון (שרידים נותרו-טבעי לגמרי) - לכן לא לאכול הוא פיתרון לא טוב. גם אם תימצאי בתוכו - תזכרי שזו לא הדרך. אני מבין את הכאב, את הקושי והתסכול, אני מבין את הייאוש וחוסר האונים, אנורקסיה -לאנשים שחלו בה ולאלו שיש נטיות להפרעות אכילה-
מ - מ - כ - ר - ת. יש אפקט מאוד ממכר בתחושה של הרזון, של השליטה, של השגת הפרפקט, של השגת תשומת הלב החיובית או השלילית הזו. יש דרך לחיות! יש דרך לאכול! יש דרך וצריך ליהנות! ולא רק אחת...

תרגישי טוב מתוקה
אני ארצה לדעת בוודאי מה שלומך

עדן

וואו עדן המון המון תודה לך! גרמת לי להבין פחות או יותר מה קורה איתי וזה עוזר לי.

רוצה רק לשאול:
1. אתה רופא/ פסיכיאטר ? או פשוט גם סובל מאיזו בעיה נפשית...?

2. האם ריספרדל ב3/4 מ"ג ביום גם משפיע על העלייה במשקל?
הבנתי שאצלו הבעיה היא שהוא סופח נוזלים..? זה די נראה ככה עליי , נוזלים

3.ובעצם לסיכום אתה אומר שהכדורים שאני לוקחת כן משפיעים על המטובוליזם?
ועוד גם גורמים לרצות לישון מה שלא משפר את העניין..

וכעיקרון אני רקדנית, אני רק צריכה לקחת את הרגליים שלי לסטודיו ולא לפחד!
כי זו הבעיה העיקרית שלי בגלל זה אני לא עושה . מפחדת לצאת עם חברים, מפחדת להתאהב, מפחדת לעשות כל דבר שיכול להשפיע לטובה על החיים..
אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על הכל עם מחשבות חיובות ועזרה שבע"ה אמצא במערכת הצבאית הזאת..

אשמח לעדכן אותך מה קורה איתי.. אבל פה זה קצת בעייתי.. יש לך פייסבוק?

1. אתה רופא/ פסיכיאטר ? או פשוט גם סובל מאיזו בעיה נפשית...?
- לא אני לא רופא. אני עדן בן 20 וקצת מהרצליה.
איבחנו לי חרדות ודיכאון..אני לא אוהב את המילה דיכאון. לא סובל אותה האמת, היא מפחידה אותי כמו הדיכאון עצמו. נקרא לזה דיכדוך לפעמים.

2. האם ריספרדל ב3/4 מ"ג ביום גם משפיע על העלייה במשקל?
הבנתי שאצלו הבעיה היא שהוא סופח נוזלים..? זה די נראה ככה עליי , נוזלים
כל אחד מגיב אחרת. העלייה במשקל היא בעקבות חסימת קולטנים מסויימים למוליכים מסויימים ועקב כך יש עלייה במשקל ו\או עלייה בתיאבון. לא מצאתי עדויות לכך שריספרדל סופח נוזלים. זכרי שספיחת נוזלים בין כה וכה איננה עלייה ב% השומן או קילוגרמים של שומן, אלא נוזלים. אפשרויות נוספות: נתרן ופחמימות גורמים לספיחה של נוזלים.

3.ובעצם לסיכום אתה אומר שהכדורים שאני לוקחת כן משפיעים על המטובוליזם?
ועוד גם גורמים לרצות לישון מה שלא משפר את העניין..
- כל התרופות נוגדות הדיכאון (שחלקן גם נוגדות חרדה ואולי עוד) משפיעות על המטבוליזם וזה על פי ד"ר קרני רובין - פסיכיאטרית מומחית שמנהלת פורום מצויין ורגיש באתר ' אינפומד '. אם תרצי אני אתן לך את הכתובת.
ריספרדל יכול לגרום לישנוניות ולרצון לישון יותר ואף לשינה יתרה - וכפי שהבנת: בשינה קורה ההיפך מלנצל המון אנרגיה (הגוף).

וכעיקרון אני רקדנית, אני רק צריכה לקחת את הרגליים שלי לסטודיו ולא לפחד!
כי זו הבעיה העיקרית שלי בגלל זה אני לא עושה . מפחדת לצאת עם חברים, מפחדת להתאהב, מפחדת לעשות כל דבר שיכול להשפיע לטובה על החיים..
אני מאמינה שאני יכולה להתגבר על הכל עם מחשבות חיובות ועזרה שבע"ה אמצא במערכת הצבאית הזאת..
- אני יכול להבין. אני לא מבטיח לך שבמערכת הצבאית ישתדלו בשבילך או ימצאו לך את הפתרונות. לא כל הקב"נים חביבים ובטח שלא המפקדים והקצינים שלא מגיעים מתחום בריאות הנפש, או שההבנה שלהם בנושא היא מזערית. אולם זכרי שחייבת להיות חשיבה על הפרט, האינדיבידואל במערכת. שהרי בני אדם אנחנו ופרטים מרכיבים ארגונים וקבוצות. לשם כך יש דגש על החייל ויש הרבה זכויות וגם נקודות להבנה. אם לא לצאת על סעיף נפשי (שנקרא כיום ' בריאותי ' בצה"ל) אז ניתן גם פטורים משמירות, תורנויות מטבח, משימות קשות, ישנו פרופיל 45 שמצמצם תפקידים לרמה בסיסית והגיונית למצבך. חוץ מזה, אני מקווה שגם הדרישות שלך והטענות שלך כלפייך עצמך הן הגיוניות ולא יוצאות מכל פרופורציה. למשל המשפט: "אני צריכה לקחת את הרגליים לסטודיו ולא לפחד!" פחד זה טבעי וזה בסדר, ולרקוד זה כיף וזה טוב וזה מעולה. השאלה איפה עובר הגבול 0- עד כמה יש פחד ועד כמה הוא משפיע? נסי להבין גם בטיפול וגם עם עצמך (אם את מסוגלת לכך בתקופה הזו) לחשוב מה מביא אותך לא להנות? להימנע מאהבות תחביבים ודברים שעושים לך טוב? אני יכול לשער שאת חוששת מהצלחה, כשתגיע אולי תייחסי ל ' פוקס ' או לגורל ולמזל. או חשש מכישלון ונפילה לאחר הצלחה.

הפייסבוק שלי: eden mazor
Eden Ma

כן אז אשמח לכתובת של הפורום.. :)

ולגבי הצבא, אבא שלי עכשיו מתערב, מאמינה ומקווה מאוד שזה יתקדם קצת..

לגבי הפחד מההצלחה שתבוא אח"כ האכזבה . זה בדיוק זה !
אבל אני חייבת לקפוץ למים, כי אלו החיים... רק שוב צריכה קצת אומץ..

ולגבי הפייסבוק , התמונת פרופיל שרואים לך חצי פנים? נראה לי שהוספתי..

לגבי תופעות לוואי, יש אפשרות מסויימת.
יש צורך לברר את המרכיב הנפשי פסיכולוגי,
ייתכן ויש לשקול איזון תרופתי מחודש וכן שילוב טיפול בשיחות, CBT.
ממליץ להתיעץ עם רופא מטפל בנושא המינון, תופעות לוואי והמשך הטיפול, תוכנית ?