האם זה יכול להיות?

יש אנשים שמסיבות של חוסר יעילות או יעילות מועטה או תופעות לוואי קשות או הפרעות קשות ומחמירות או הפרעות שונות - נוטלים יותר מתרופה אחת.

חשוב להבין את הרקע: תרופות שונות עובדות על מנגנונים שונים בדרכים שונות וחוסמות רצפטורים (קולטנים) שונים. כמובן שזה גם אינדיבידואלי לכל אדם.

התרופה ציפרלקס למשל היא ממשפחת הSSRI, מעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין בלבד (סלקטיבית) - לא שמופרש יותר סרוטונין אלא הניצול מחדש שלו מתעכב וכך יש יותר איפה שצריך להיות.

גם רסיטל (ציפרמיל), פרוזאק\פלוטין (פלואוקסטין) ועוד הן ממשפחת הSSRI.

וייאפקס\אפקסור (ונלאפקסין) היא ממשפחת SNRI - מעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין וגם של נוראדרנלין. כמובן שזה לא שווה ביניהם. קודם כל היא מעכבת ניצול חוזר של סרוטונין ובמינונים גבוהים יותר (מ150-200 מ"ג ואילך) גם על הנוראדרנלין.

וולבוטרין (בופרופיון) היא NDRI - מעכבת ספיגה חוזרת של נוראדרנלין וגם של דופמין.

התרופה REMERON היא מקבוצה לא משוייכת אבל עובדת גם על המוליכים הללו.

וכו' וכו'.

על מנת לחזק את האפקט החיובי או על מנת לטפל בהפרעות עמידות כמו חרדה עמידה או דיכאון עמיד מעלים מינונים או מוסיפים תרופות בדרך כלל מקבוצות דומות או שונות. יש גם שימוש נרחב באנטי פסיכוטיים אטיפיים מהדור החדש, למשל ריספרדל, גאודון, סרוקוואל להפרעת אישיות גבולית, לדיכאון וחרדה עמידים, לסכיזופרניה. בנוסף לחלק מההפרעות יש מחלות משניות נלוות פסיכיאטריות. למשל אדם פרנואידי יכול ללקות בהתקף פסיכוטי ולסבול מחרדה ודכדוך מתמשכים. חשוב לזכור שרוב התרופות הן לטיפול סימפטומטי בלבד - מה שמקל מאוד להתמודד ולפתור וגם להתחיל טיפולים נוספים.

בנוסף, כן - מאוד יכול להיות מאחר וזה אישי לכל אדם.
יש אחד שציפרלקס SSRI במינון גבוה אפילו (מכסימאלי ומעבר) לא תעשה את העבודה או תהיה עם תופעות לוואי לצד אפקט חיובי כלשהו (מה שמרגיש לחלק מהאנשים שלא מכפר על התופעות האלו). ואילו פבוקסיל כן עשויה לעשות את העבודה או פרוזאק.

חשוב לזכור - לציפרלקס ולפרוזאק למשל מבחינת תופעות לוואי יש פחות סבירות להשמנה ותשישות. לעומת זאת מבחינת חשק מיני יש הבדל.
כנ"ל לגבי עניין של תיאבון ובקרת משקל - שונה מאדם לאדם.
בנוסף SSRI תחילה בשבועות הראשונים לטיפול גורמים לכאבי ראש אפילו נוראיים על גבול המיגרנות אצל חלק מהאנשים, אך עם הזמן מחסלים כאבי ראש אצל רובם.

בנוסף, יכול להיות שחזרה אפיזודה של המחלה כמו פסיכוזה או דיכאון או החמרה של חרדה ולכן יש תחושה שהכדור הבא מבחינה "כרונולוגית" לא עזר. אולי גם עם הכדור הקודם תהיה תחושה שלא סייע.
בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא, להתאים תרופות, מינונים וקוקטיילים בהתאם לגיל, למשקל, למחלה, להתקדמות, לתופעות הלוואי ולנסיבות החיים. וכמובן להיות קשוב לפסיכיאטר אולם לזכור שאיננו קדוש! למטופל יש חלק לא פחות חשוב מלמטפל, שהרי אנחנו העבודה שלהם.

אין דרך לנבא איזו תרופה תעזור ואיזו לא. לעיתים קרובות רואים שגם בתרופות מאותה משפחה יש הבדלים אינדבידואלים . אחד יגיב לתרופה X והשני לתרופה Y מסיבה לא ידועה.

אני הבנתי את זה בצורה של רגישות לרצפטורים, כמויות של קולטנים, שינויים הורמונאליים ומטאבוליים, איזורים במוח שונים מעט בין בני אדם (למרות שאנטומית כולנו זהים) או אולי שימוש בתרופות אחרות בעבר וכו'.

מדוע הסיבה אינה ידועה?