הפסקת טיפול והמשכו

שלום נעמה.

אינני רופא, ואני כותב את התגובה על סמך נסיון אישי.

התאשפזתי ארבע פעמים. האשפוז הראשון היה בגיל 18.

אחרי האישפוז הרגשתי עייפות חזקה. החלטתי על דעת עצמי להפסיק את התרופות, וחזרתי לתפקד.

כעבור 11 שנים, שוב פעם מצבי התדרדר והתאשפזתי. האיבחון שלי היה מאניה-דיפרסיה. קיבלתי רק מייצב מצב רוח (דפלפט), ולא קיבלתי תרופה אנטי-פסיכוטית (כמו הסרוקוול).

אסביר קצת...

התרופה שניתנת לחולי מאניה-דיפרסיה היא בעיקרון מייצב מצב רוח (למשל דפלפט, טגרטול וכו'...). לא נותנים תרופות אנטי-דיכאוניות לפזה הדיכאונית, מפני שהן עלולות לגרום לפסיכוזה. לפזה המאנית, אם יש צורך, אז נותנים תרופה אנטי-פסיכוטית.

נזכרתי בעייפות שהייתה לי ושוב הפסקתי את התרופות על דעת עצמי, כעבור שבועיים שוב פעם התאשפזתי.

שינו לי את האיבחון לסכיזו-אפקטיב, ונתנו לי גם תרופות אנטי-פסיכוטיות. כתוצאה מכך, הייתה לי שוב עייפות חזקה. במשך כל הזמן הזה הזהירו אותי שלא אפסיק את התרופות, ואמרו לי שחזרתי לאישפוז בגלל זה. אמרו לי גם שהעייפות היא "סימפטום שלילי של המחלה" ולא תופעת לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות, ולמרות זאת, עשו לי אין ספור פעמים החלפה תרופתית שאמורה לעייף פחות, אבל כל התרופות האלה מרדימות...

בסוף שוב הפסקתי את התרופות על דעת עצמי, וחזרתי לתפקד כעבור כמה חודשים.

אני שיתפתי את הפסיכיאטרית שטיפלה בי בהחלטה, והיא הזהירה אותי מאפשרות של אישפוז חוזר, אבל בסוף היא ראתה שזה היה צעד נכון.

אם את חושבת לחזור לקחת את התרופות - אין בעייה; דברי עם הפסיכיאטרית...

אבל אם העייפות מאד מפריעה לך, אז זה כנראה נגרם מהסרוקוול, וכדאי שתחשבי לפני שאת חוזרת לקחת את התרופה הזו. לא בטוח שיהיה לך שוב אישפוז, וידוע שהתרופות אינן מרפאות אלא רק מקילות על הסימפטומים.

כמו שאני אומר תמיד, צריך לעשות חשבון של נזק מול תועלת.

לתגובות נוספות

כדאי לחזור בהקדם לטיפול התרופתי. תתחילי בהדרגה (חצי כמות) ואחרי מספר ימים תעלי למינון המלא