התקף פסיכוטי פתאומי בגיל 36

המצב המתואר אכן מהווה אתגר טיפולי, יש צורך לבנות קשר טיפולי, יש צורך בהתארגנות המשפחה, עידוד ותמיכה וניסיון לשלבו במסגרת טיפולית מתאימה.
הדבקות בטיפול ושיתוף פעולה עם גורם מטפל מהווים כעת את האתגר החשוב ביותר למשפחה, ניתן לנסות להתארגן המשפחה הקרובה, חברים קרובים, לאתר דמויות משמעותיות בחייו ולנסות לגיסו לטובת הטיפול ושיתוף פעולה.
בהצלחה !

שלום ניר.

גם אני עברתי דבר כזה לפני כחמש שנים.

חוסר היכולת לתפקד, נובע ככל הנראה מהריספרדל. זו תרופה שאחת מתוםעות הלוואי הקשות שלה היא עייפות חזקה.

אינני מציע לבנות על תרופה אחרת. אין ספור פעמים החליפו לי את התרופה, והמשכתי להיות זומבי.

אגב, עובדה מעניינת היא שהרופאים הסבירו שמדובר ב"סימפטום שלילי של המחלה".

כתוצאה מחוסר היכולת לתפקד, נכנסתי לדיכאון, שהוסבר כ"דיכאון פוסט-פסיכוטי", שבעקבותיו קיבלתי תרופות נגד דיכאון, שכמובן, לא עזרו...

בסוף, החלטתי על דעת עצמי להפסיק את התרופות, ותוך כמה חודשים חזרתי לתפקד.

הפסקת התרופות עלולה להיות מסוכנת, מפני שהמצב עלול להתדרדר. גם לי זה קרה. בין האשפוז השני לשלישי שלי זרקתי את התרופות, ואחרי שבועיים שוב התאשפזתי בכפיה, ועשו לי "נו נו נו, למה הפסקת את התרופות?".

עם זאת, השאלה הגדולה היא נזק מול תועלת. גם חוסר היכולת לתפקד עלולה להיות מסוכנת. 14% מכלל חולי הסכיזופרניה מתאבדים. בהחלט יכול להיות שחוסר היכולת לתפקד גורמת לכך. האשפוז האחרון שלי (לפני כשנתיים וחצי), היה בגלל חוסר רצון לחיות בגלל הליקויים בתיפקוד.

אינני יודע לומר מה בדיוק גרם לכך שאני במצב טוב, ואחרים לא, והייתי שמח אם מישהו היה מרים את הכפפה ומנסה לחקור את זה לטובת הכלל, אבל עד אז, אני מאמין שזכות הציבור לדעת על האשפרות הזו של הפסקת התרופות.