טיפול באדם סכיזופרן שלא רוצה עזרה

בן דוד שלי חולה סכיזופרניה (אני חושבת שזאת ההגדרה למחלה שלו). לפני מספר חודשים הוא סיפר לי שהתחיל להוריד במינון התרופה שלו. ככל שהוריד במינון התרופה, כך חלה הדרדרות במצבו, ונוצרו אצלו הזיות/אשליות בנוגע למציאות. ניסיתי להתריע בפניו על הורדת המינון אך הוא טען שמצבו תקין וכי הוא נמצא במעקב אצל הפסיכיאטרית שלו. לפני כחודש בערך, כאשר לקח כרבע מהמינון של התרופה שהוא אמור לקחת, היה כבר ברור שהסדר הכרונולוגי של הדברים התבלגן לו במוח והוא קישר סיטואציות אמתיות שקרו למשמעויות לא קיימות. ניסיתי יחד עם קרובי משפחה לבצע "התערבות" ולהסביר לו שהוא לא רואה את המציאות כפי שהיא באמת, והיה נדמה שהבין את המסר וחזר לקחת את התרופה במינון הנכון. רק בימים האחרונים התברר כי הוא הפסיק לקחת לגמרי את התרופה, וכי הורדת המינון של התרופה לא היתה בפיקוח הפסיכיאטרית המטפלת שלו מלכתחילה, וכי מצבו החמיר מאוד. כיום הוא חושב שסוכנות הביון הבריטית עוקבת אחריו בגלל שהוא פיצח איזה צופן, שהם באמצע יום עבודה החליפו לו את האוטו באוטו אחר שנראה בדיוק אותו הדבר, כנ"ל עם הלפטופ, בכל החלונות שהוא עובר מולם יש מצלמות וידאו שנועדו לצלם אותו ולעקוב אחריו, ושאנשים נכנסים אליו לדירה באמצע הלילה ונוגעים לו בדברים ומשחיתים חפצים... הוא מודע היטב לעובדה שהוא אדם בוגר (בן 33) ולא ניתן להכריח אותו לקחת תרופות, כאשר לדעתו הפסיכיאטרית טעתה באבחון הראשוני של המחלה ולכן הוא לא סומך עליה יותר, ולא מוכן לפנות אליה שוב.
תשובה ראשונית שקיבלתי היא שעובדות סוציאליות ופקידות סעד לא יכולות להתערב, או אפילו לפנות למטופל, כאשר הוא לא מבקש ולא רוצה את עזרתן, ולפי מה שהבנתי לא ניתן להכריח אשפוז אלא אם כן הוכח שהאדם מסוכן לעצמו ו/או לסביבתו.
חשוב לציין, שלמרות ההזיות המשונות הוא לא מראה (לפחות בינתיים) סימני אלימות או רצון לפגוע בעצמו או בסובבים אותו, אך הוא סובל מאוד כיוון שהוא חש שהסביבה מתנכלת כלפיו ורודפת אחריו במטרות זדוניות. זה פוגע בהתנהלותו הכללית, ומצב רוחו ירוד מאוד.
מהי המלצתכם לטיפול ?! כיצד ניתן לעזור לו ?!