קשה לי כי הדכאון נמשך יחסית זמן רב-

בהמשך לשאלה ששאלתי לפני כ-10 ימים.

אני אצל פסכיאטרית חדשה ונחמדה . לפי עצתך בגלל קשיי הסתגלות לציפרלקס

הורדתי לחצי ביום(5 מ"ג) וגם זה היה לי קשה כי הגביר מדי פעם חרדות.

שאלותי (שאני מתלבטת עם הפסיאטרית). רב הימים אני במצב תשישיות ומצב רוח ירוד וגם חרדות. האם אני חייבת להעלות לפחות ל-10 מ"ג כדי שיכול שיפור?
אני נוטלת כך כבר 12 ימים וגם נוטלת לפי הרגשתי קלונקס.

משתדלת לעשות ספורט למרות שקשה וגם לא עובדת ונמצאת הרבה לבד מה שמאד מכביד.

בסה"כ אני כבר כחודש וחצי בלי הרבה שיפור קודם לקחתי סרוקסט שגם אתו היה לי קשה.

אני יודעת שיש לי גם דאגות ממשהו משפחתי ואישי וגם סתם מחשבות שווא.

הכל כל כך השתנה ולאנשים סביבי גם מאד קשה חלק מנסים לעודד וחלק התנתקו בגלל הקושי. האם לדעתך כדאי שוב לשקול שינוי תרופה או לתת צאנ ס לציפרלקס?

אני לא רואה את האור בקצה המנהרה כי יחסית זה הרבה זמן.

מה הצעתך? איך אפשר עוד לעזור לי. אני פוחדת מאשפוז ויודעת כמה זה יגרום לתגובה קשה במשפחה וגם בתי בהריון ועוד בת חיילת בן בעל וכלב.

הפסיכיאטרית נחמדה ומנסה לעודד אך השאלה מה עוד ניתן? בתודה מראש דליה.