שעלה בכשר לסכיזופרנה

סכיזופרניה נחשבת כיום למחלת-נפש כרונית לכל חיי האדם כמו הרבה מחלות כרוניות אחרות.
במידה ונוטלים טיפול תרופתי באופן מסודר, שומרים על מעקב מסודר והליך שיקומי קיים סיכוי גבוה לאורח חיים כמו כל אדם אחר.
מומלץ להתיעץ עם פסיכיאטר מטפל.

שלום איציק.

אינני רופא, ואני כותב את התגובה על סמך נסיון אישי.

אני התאשפזתי ארבע פעמים. הפעם הראשונה הייתה בגיל 18. ועוד שלוש פעמינם בסביבות שנות השלושים.

אינני יודע איזה איבחון רשמו לי באישפוז הראשון. אבל באישפוז השני איובחנתי במאניה-דיפאסיה, ובשלישי החליטו משום מה לשנות את האיבחון לסכיזו-אפקטיב.

גם לי אמרו שיש לי מחלה כרונית ושאצטרך לקחת תרופות כל החיים. בסופו של דבר, אחרי שלוש שנים שלקחתי תרופות החלטתי להפסיק על דעת עצמי.

התרופות גרמו לי לעייפות חזקה, ואמרו לי שהעייפות היא סימפטום שלילי של המחלה, אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהעייפות נגרמת מהתרופות והפסקתי אותן.

אני יודע שישנם הרבה מטופלים שהפסיקו את התרופות ומצבם התדרדר, אבל כבר אמרתי שכדאי אולי לחקור את הנושא לעומק. בכל אופן, הפסקת התרופות יכולה להיטיב את המצב.

אם אובחנת בסכיזופרניה, אז כנראה שעברת אישפוז, כי אחרת, לא נראה לי שסתם ככה יתנו לך איבחון כזה, אבל בכל אופן, אל תיבהל.

הפסיכיאטריה מייחסת את ההתנהגות במצבים פסיכוטיים לבעיה פיסיולגית של הפרשה עודפת של דופאמין מהמח.

עם כל הכבוד, אני חושב שהתיאוריה הזו מוטעית!

ישנם הרבה אנשים שיש להם הפרשה מוגברת של דופאמין מהמח, אבל התנהגותם תקינה והם אינם נחשבים לחולי נפש.

חוץ מזה, מי שמגיע לאישפוז בגלל מצב פסיכוטי, לא עושים לו שום בדיקה של כמות ההפרשה של דופאמין מהמח. מנסים עליו תרופות עד שהוא נרגע.

אני מאמין שהמצב הנפשי הוא זה שגורם להפרשה מוגברת של דופאמין ושזו אינה בעיה העומדת בפני עצמה.

חשוב מאד שלא תתייחס למה שהרפואה אומרת כאמת מוחלטת. הרפואה - ככל מדע אחר - מטרתה להסביר את המציאות, וכאשר יש סתירה בין המציאות לתיאוריה מדעית, מנסים לחפש תיאוריה אחרת שתסביר את המציאות.

אני מציע לך שפשוט אל תדביק על עצמך שום סטיגמה. אם ההתנהגות שלך תקינה, אז פשוט שים פס על כל האיבחונים האלה.

אני כבר קורא בפורום הזה כבר זמן נכבד,ואף על פי שרוב הודעותיך הינם חוזרים על עצמם שוב ושוב,הפעם הוספת קצת דברי חוכמה.
רק שתדע שמוליק איני יודע מי אתה ואגב ההודעה שלי הייתה מפוברקת לגמרי(מתוך מניעים משפטיים),אבל שתדע שאני עורך דין ויש לנו משרדים בארה"ב ובישראל ואנחנו אוספים כבר זמן רב חומר על האופן בה מתנהלים הפסיכיאטרים,והפסיכיאטריה ככל..
עובדים איתנו איתנו כימאים ואנשי מדע מכל הסוגים ואנחנו בדרך להפיל את הפסיכיאטריה ולהביא לדין את כל אלו שרימו אותנו.

בקרוב אנחנו פותחים אתר אינטרנט בו נאסוף מידע מהקהל הרחב ונוסיף את כל מה שיש להם להגיד לתיק.

כשהאתר ייפתח אני אשלח פה לינק ואני מאוד אשמח אם תיכנס אתה שמוליק תיכנס לאתר ותספר את סיפורך.

להתראות ובהצלחה.

אני פשוט כתבתי מהפלאפון ואני ממש לחוץ בזמנים היום..
מקווה שתבין בכל זאת.
להית'

שלום איציק.

תודה על הפידבק :-)

עם זאת, אינני חושב שהדרך הנכונה לשנות את התפיסה הרווחת של הפסיכיאטריה היא באמצעים משפטיים.

אני מאמין שהדרך עוד ארוכה ועד שהמטרות יושגו יכול להיות שכבר לא נהיה בין החיים...

אני מאמין שצריך להגביר את המודעות לתופעות הלוואי הקשות של התרופות, וליידע על האפשרות להפסיק את התרופות.

אני מאמין שצריכים גם לקום מסגרות שיקום שיאפשרו למשתקמים להשתקם ללא תרופות. ברור לי שאם מישהו ינסה להקים מסגרת כזו, אז היא לא תזכה להכרה של משרד הבריאות, וממילא לא תוכל לקבל תקציבים.

כדי לשנות את התפישה, ייתכן שאם יבצעו מחקר שיראה שבמקרים מסויימים צריך להפסיק טיפול תרופתי, אז אולי זה יעזור לשנות את הגישה. לדעתי, אם מישהו יעז לעשות מחקר כזה, חברות התרופות כבר ידאגו לעשות לספק מחקרים אחרים שיפריכו את המחקר הזה מכל וכל.

אני גם משוכנע, שיש הרבה פסיכיאטרים שמאמינים באמת ובתמים שהתרופות עוזרות. יכול להיות שאם הם יצטרכו להתנסות את הטיפול בהם, אז הם ישנו את הגישה. ידוע לי שפסיכיאטרים עוברים חוייה של קשירה למיטה, אבל התנסות של טיפול תרופתי שהם נותנים - לא.

אני חושב שצריך להשפיע בעיקר על מטופלים שלא יסכימו להיות קרבן. זה די קשה. מכרים שלי שהיו איתי במסגרות בבית החולים ומסגרות שיקום שרואים לאן אני הגעתי ואיפה הם נמצאים, חוששים להספיק את הטיפול התרופתי.

אני מאמין שזו דרך ארוכה שהיא קצרה, וייקח עוד עשרות שנים עד שנגיע לתוצאות.

בכל אופן, הייתי מציע לעשות את זה בתור משהו מהצד, ולא להשקיע בכך את כל כולך.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.
שמוליק.