קצת נואש: נושא וולבטרין ותוקפנות

שלום וברכה.
אני בחור בן 25 בעל תואר ראשון, עובד. כל חיי היו בסדר גמור.
משום מה לפני כשנתיים התפרץ בי משהו חרדתי שהתבטא בהיפוכונדריה בהתחלה, חרדות שונות, דיכאון קטן ומאז נכנסתי לעולם הכדורים הפסיכיאטרים.
נסיתי SSRI (ציפרלקס ולוסטרל) לחרדה זה אכן עזר אבל לא לדיכאון (הייתה השמנה, חולשה, עייפות והרגשה שכל החיים כמו מבעד למסך זכוכית) ממש הרגשתי לא "אני".מאד אפאטי.
לפני כ4 חודשים הרופא הציע לי לקחת "וולבטרין 300" (ללא SSRI) ופתאום אכן נעלמו תחושות "חולשה ועייפות" נהייתי נמרץ יותר, שומע מוזיקה. מרגיש דברים. שמח יותר לכמה שעות ביום. אבל יש בי לפתע המון מחשבות על התאבדות והתענינות בנושא. מסתכל על האקדח שלי לפעמים. גם תוקפנות פתאומית.
אני הורס קשרים. לפעמים התפרציות של דיכאון חזק. טיפה פרנויה. (ואם אני לוקח ריטלין (פעם בשבוע בממוצע)- אז יש "היי" ל8 שעות אבל יומיים אח"כ אני בדאון נוראי.)
אז נכון שזה "אני" הישן והטוב, אך אלים ותוקפני פי 10. חרדתי יותר. לפעמים אני מרגיש על סף פסיכוזה. מה עושים? ממה אני סובל? להמשיך לקחת וולבטרין? מה לגבי הריטלין?
רוב תודות.