משהו לא טוב

בת 65.. לא ילדונת.. יודעת שמתרחש בתוכי משהו רע מאד..איבדתי כל שמחת חיים.. מאלצת עצמי לצאת. לצחוק. לשוחח. אפילו לבלות.. ובתוכי לא נהנית מכלום!!! אני יודעת בהגיון את מקור הרוע.. יש בי מעין "אהבה ".. "אובססיה".. לאיזו שהוא גבר .. נאמר .. שממנו,כמעט ואין תגובה.. מדי פעם נזכר בקיומי..מגיע אליי.. פרט לכך.. מתעלם!!! ברור לי שמחזיק אותי קצר!! איני מצליחה בשום פנים ואופן.. לנתק מגע!!! איני יודעת כיצד נמענת ? הוא במחשבתי יומם וליל.. ונראה שעל פניו .. כל זה קרה מיד אחרי שהכרתי אותו.. בלי ספק אני חשה שיוצאת מדעתי מעט לכל יום שעובר.. מה עושים כדי לצאת ?מאותה אובססיה אהבה כביכול כביכול.. האם אני זקוקה לתרופת הרגעה כלשהיא? או אולי לעזרת הפסיכולוגיה? בברכה דינה