Treating Schizophrenia

יש צורך לברר את הסימנים השליילים , ולבדוק שינוי תרופתי בהתאם, כמו כן יש צורך בטיפול תמיכתי ועבודה על כישורי חיים.

Is there medication for the negative symptoms? My understanding is that the anti psychotic medication deals only with the positive ones. Is it right

כמי שניסה הרבה תרופות אנטי-פסיכוטיות, אני יכו לומר שכולן הרדימו אותי ואפילו במינונים נמוכים.

אפשר לשקול את הפסקת התרופה בכלל. לא בטוח שההתקפים יחזרו, ובמיוחד אם הבן יהיה מוכן ליטול תרופות באם תהיה החמרה במצב, אין יותר מדיי מה לחשוש. הפסיכיאטרית שטיפלה בי התנגדה להפסקת התרופות, אבל בדיעבד, אחרי שנתיים מההפסקה, היא מודה שזה היה צעד נכון.

כל טוב,
שמוליק.

Can you give more details about your story., if possible.

שלום רונה.

האישפוז הראשון שלי היה בגיל 18.

הצבא דפק לי סעיף נפשי ללא שום הצדקה. אפשר להסתכל בצורה שיטחית ולנסות לטעון שבצבא כביכול גילו איזו בעיה והיא זו שגרמה לאישפוז, אבל זה ממש לא נכון.

השתחררתי מהישפוז כעבור שלושה חודשים.

קיבלתי טרוקטיל.

התרופות הרדימו אותי. החלטתי להפסיק על דעת עצמי. כעבור כחצי שנה חזרתי לתיפקוד תקין.

עברו עשר שנים שבהם התיפקוד היה תקין.

בשל קשיים למצוא בת זוג ולמצוא עבודה שנבעו מסטיגמה חברתית, איבדתי את השליטה והתאשפזתי בכפיה.

אובחנתי במאניה-דיפרסיה וקיבלתי דפלפט וקלונקס. הדפלפט אינו מרדים כל כך כמו התרופות האנטי-פסיכוטיות.

השתחררתי כעבור שבועיים. שוב זרקתי את התרופות. שבועיים אחר כך שוב מצאתי את עצמי באישפוז כפוי.

טענו שזה קרה בגלל הפסקת התרופות (ויש לציין שעדיין לא קיבלתי תרופה אנטי-פסיכוטית). שינו לי את האיבחון לסכיזו-אפקטיב והתחילו לתת לי גם תרופה אנטי-פסיכוטית.

הפחידו אותי שאם אפסיק את התרופות, אני עלול למצוא את עצמי שוב פעם במצב פסיכוטי, וחששתי להפסיק.

התרופות הרדימו אותי, וגם לי אמרו שמדובר בסימפטום שלילי של המחלה, אבל למרות זאת, החליפו לי כמה פעמים את התרופה האנטי-פסיכוטית בתקווה שתרופה אחרת תרדים פחות: בהתחלה קיבלתי פרפנאן, אח"כ זיפרקסה, אח"כ סמאפ, ובסוף ריספרדל.

מעניין שהיה לי דיכאון שברור לי שהוא נבע מהתיפקוד הלקוי שנבע מהעייפות, וגם לזה היה שם מפוצץ "דיכאון פוסט-פסיכוטי".

השתחררתי לדיור מוגן.

אחרי כשלוש שנים מתחילת האישפוז בן השבועיים, ואחרי שראיתי שכבר אין מה להפסיד, החלטתי להפסיק את התרופה האנטי-פסיכוטית. היה לי ברור שאם אעשה את זה, אצטרך לעזוב את הדיור המוגן. החלטתי ליידע את הפסיכיאטרית שטיפלה בי. היא מצידה אמרה שהיא תשמור על שתיקה.

בסוף עזבתי בגלל חיכוכים עם העובד הסוציאלי לדיור עצמאי.

כעבור כחצי שנה, חזרתי לתפקד. הפסיכיאטרית שטיפלה בי (ועדיין מטפלת בי אבל רק בשיחות), מודה שאע"פ שהפסקת התרופות לא הייתה צעד נכון על פי מה שידוע ומקובל על פי ברפואה, שזה היה צעד נכון, והיא מאד מעריכה את ההתמודדות שלי.

את שאר התרופות הפסקתי יותר מאוחר.

העייפות היא תופעת לוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות, וממש לא ברור לי מדוע כל הזמן אומרים שמדובר בסיפטום שלילי של המחלה.

אני מאחל לך כל טוב.
שמוליק.