חובת הסודיות בטיפול פסיכולוגי

שלום,

רציתי לדעת באילו מקרים מותר למטפל להפר את חסיון המטופל?

באם המטופל אינו פסיכוטי, ואינו מהווה סכנה לסביבתו, אבל ייתכן כי המטפל חושש כי המטופל עלול להוות סכנה לעצמו בלבד- איומי התאבדות וכ'ו. ( ללא ניסיונות התאבדות בעבר, וללא תוכנית פעולה מפורשת), האם אז כן ניתן להפר את חסיונו של המטופל? כמובן שהשאלה מתייחסת אך ורק לאנשים בגירים ועצמאיים. ( גילאי 30 +).

האם מותר למטפל להתנות טיפול בפנייה לאדם אחר "במקרה הצורך"- של חשש שכזה? למשל: עירוב הורים ( מדובר במטופל מעל גיל 30 , עצמאי!)? או עירוב חבר/ה קרוב/ה? או שכן/ה בטיפול?

בקיצור: האם תקין שמטפל יפנה לעזרתו של אדם הקרוב למטופל ללא הסכמה מפורשת של המטופל לכך?

והאם ניתן להתנות טיפול בכך שהמטופל ייתן הסכמה מראש שכזאת למטפל ?

כמו כן- מה עושים במקרה של אדם בגיר הבא לטיפול, מספר על מחשבות אובדניות בעת משבר, ללא ניסיונות קודמים לביצוע וללא תוכנית פעולה מפורשת, אשר הוא בודד- ללא חברים או בני משפחה,( או בנתק מוחלט ממשפחתו), ואינו מעוניין לשתף גורם שכזה בטיפולו?

האם רשאי מטפל לדווח על רצונו למי מאלו? האם רשאי המטפל להתנות המשך הטיפול בהסכמת המטופל בשיתוף אדם אחר? (שכן, חבר וכ'ו)-חרף התנגדות המטופל?

אלו כלים עומדים לרשות המטפל במקרה כזה? ( מחשבות אובדניות בלבד, והאדם אינו פסיכוטי, ואינו מהווה סכנה לאיש פרט אולי לעצמו).

מתי "רצונו של אדם כבודו" -גם אם ברצונו למות?