התמודדות עם אבל -אם או בלי תרופות

שלום,

אחי הקטן נהרג לפני כחודש בתאונת דרכים. אני עובר תהליך קשה אבל רואה התקדמות שלי וחזרה לתפקוד רגיל עד כמה שאפשר בעבודה ובחיים.
אמא שלי בניגוד לזה מאוד מתקשה (באופן טבעי).
מדובר באדם מאוד פעיל וחיובי בדרך כלל והיא כרגע נמצאת במצב של אבל שאין לה כוח לעשות כלום והיא אומרת שהיא רוצה לראות אותו ושקשה לה.
קראתי על זה הרבה באינטרנט ויש הרבה טענות מצד פסיכולוגים ופסיכיאטרים בנוגע לטיפול תרופתי. חלקם אומרים שטיפול תרופתי יכול להקל על השלב הראשוני, וחלקם האחר טוען שהאבל הוא תהליך שיש לחוות. הכל כמובן אם מדובר באדם בלי היסטוריה של בעיות נפשיות.
גם קראתי מספר כתבות מאמהות שחוו אבדן של בן ולקחו טיפול תרופתי, וטענו שכאב האבל חזר בצורה יותר חזקה אחרי התרופות ובכל מקרה הן חושבות שהיה להן צורך לחוות את התהליך הזה והתרופות רק עקבו אותו.

כרגע אנחנו מנסים לתמוך כמה שאפשר, ולתת לה לחוות את התהליך של האבל, אני בטוח שאמא מרגישה את האובדן בצורה חזקה יותר מהילדים והאב (וזה בכלל מדאיג, כי אני יודע כמה לי קשה...)

השאלה שלי היא מתיי יודעים שהתהליך הטבעי של האבל הופך לדיכאון?
והאם יש פסיכיאטר שמתמחה במקרים של אבל, וזאת משום שממה שקראתי התסמינים של אבל ושל דיכאון הם מאוד דומים.

תודה,
עמית