מה לא בסדר עם הפסיכאטריה

יש בדיקת הדמייה , צימצום נפח אזורים במוח, ירידה בתפקוד אזורים במוח, רמות נמוכות של סרוטונין, הומוציסטין ורמת וויטאמינים, הבדיקות יכולות לתמוך.. ולהסביר מצבים.
אבחנה בפסיכיאטריה , בשונה מהרפואה הכללית, מתבססת על : תצפית ותיאור , OBSERVATION AND DESCRIPTION .
תיאור המטופל והתרשמות הרופא מהמטופל במהלך הבידקה, בנוסף למידע מהסובבים, לפעמים בדיקות פסיכולוגיות.
אבחנה פמנוולוגית.

שלום אבי.

עד כמה שידוע לי, בוצעו ניסויים שמוכיחים שהתרופות שחוסמות קולטנים של חומרים כימיים כאלה או אחרים אכן עושות את מה שהן אמורות לעשות.

כמו כן, המחקרים מראים קורולציה גבוהה בין השיפור במצבם מטופלים לפני לקיחת תרופות לאחרי לקיחת תרופות. עובדה היא שרוב המטופלים שמגיעם לאישפוז כפוי, מצבם מתייצב אחרי שהם מקבלים תרופות.

ניתן לבצע בדיקות מעבדה שמראות את רמות ההפרשה במח של כל אחד מהחומרים כגון דופאמין סרטונין וכיו"ב.

עם זאת, לא ניתן לקבוע סף ברור של רמת הפרשה "תקינה" ומי שההפרשה שלו היא מחוץ לתחום, אז הוא "חולה". ניקח בתור דוגמא את הדופאמין שגורם להתפרצויות פסיכוטיות. ישנם הרבה אנשים שיש להם הפרשה "גדולה" של דופאמין מהמוח, והם אינם נחשבים ל"חולי" נפש, משום שהתנהגותם תקינה.

בפועל, כמעט ולא מבצעים בדיקות של הפרשת החומרים האלה מהמח, שכן סומכים על הממצאים הקליניים.

אני מאמין, שחוסר האיזון הכימי במח, היא איננה בעייה גנטית שמועמדת בפני עצמה; התהליך הוא כזה, הוא מתחיל בבעיה רגשית שגורמת לחוסר איזון כימי שבסוף גורם להקצנה של מצב הרוח. התרופות יכולות לעזור באותם מצבים קיצוניים שבהם אין ברירה אחרת.

התרופות אינן פותרות את הבעייה הרגשית שהיא היא הבעיה שצריך לטפל בה באמת.

אינני מכחיש את העובדה שיש מטופלים שלוקחים תרופות והתועלת שלהם מרובה מתופעות הלוואי שלהן, אבל העיקר הוא הטיפול בבעיה הרגשית.

שנה טובה,
שמוליק.