שלום.. רציתי להתייעץ אתכם בנוגע לתופעה מוזרה שאני חווה בשנה האחרונה.
זה הופיע אחרי שליטפתי ושיחקתי עם חתול רחוב, משהו שעשיתי כל חיי מבלי לחשוב פעמיים. הוא הזיל עלי קצת ריר, משהו שהעלה לי לפתע מחשבה על מחלת הכלבת, חזרתי הביתה וקראתי על המחלה באינטרנט, ואז הסתובב בי מתג שלא מפסיק לעורר צרות מאותו היום.
ההרגשה היא שנהייתי אובססיבית למחלה, מעולם לא התנהגתי כך והפתעתי לא רק את עצמי אבל גם את הוריי ובעלי, לא הפסקתי לקרוא ולדבר על המחלה. הפסקתי לישון בלילות וחוויתי חרדות רבות שהפריעו לי לתפקד בחיי היום יום, ללטף גור חתולים חמוד שראיתי ברחוב ירד לגמרי מהפרק! באיזשהו שלב, כשהחרדות לא נתנו לי מנוח, לקח אותי אבי למשרד הבריאות ושם אמרו לי שאין שום סיכוי שנדבקתי, וגם שכבר שנים רבות לא היו מקרי כלבת באזור המגורים שלנו.
אבל חזרתי הביתה ופקפקתי, שכנעתי את עצמי שזלזלו בי ונפנפו אותי, שסיפרו לי שקרים.
במשך חודשים לא הצלחתי להירגע.
אמנם מאז הצלחתי להרגיע ולהשקיט את העניין, מצאתי תחומי עניין ודברים שישכיחו ממני את המחשבות המטרידות, אבל אני מרגישה שהן עדיין שם, בכך שאני מפחדת ללטף חתול רחוב, בכך שלפעמים אני יושבת ושומעת רעש בבית ואז מעלה מחשבות מאד לא הגיוניות שחלילה יש לנו עכבר בבית שעלול להיות נגוע במחלה ולנשוך אותי (לא הגיוניות כי אחרי כל מה שקראתי עליה, הדבר בכלל לא הגיוני!)
אני שומעת ציוצי עטלפים מחוץ לחלון ונחרדת.
אני נחרדת מהמחשבה על לנסוע לצימרים בצפון עם המשפחה (שם המחלה נפוצה)
שלשום לצערי, דרסנו צבוע שהתפרץ לכביש, והעלתי מחשבות מאד מטומטמות על שזאת התנהגות מוזרה לצבוע ואולי הוא היה נגוע, ואולי הרוק שלו עבר דרך המאוורר של האוטו ונגע בי.
אני לא נותנת לעצמי לחיות, אבל באותה המידה אני מסתכלת על חבריי מלטפים חיות, נוסעים לצפון, נוסעים להודו (שם המחלה נפוצה במיוחד) ונהנים מחייהם, בזמן שאני אובססיבית ויושבת בבית, וקוראת על המחלה, רואה סרטונים ביוטיוב ומעסיקה את עצמי במחשבות שווא.
אני חושבת שאני יודעת על המחלה הזאת ברמה של מדען ותכף אוכל להתחיל לעבוד על תרופת פלא.
לפעמים אני חושבת לעצמי, לעזאזל עם זה, אולי כדאי ללכת לקבל חיסון ומנת דחף כל כמה זמן ולדעת שאני מוגנת כדי להפסיק לחשוב על זה? אבל יש כאן שתי בעיות, האחת שזה לא מבטיח שהפחד והאובססיה יתפרצו בכיוון אחר ושניה היא שיש לי בת קטנה, ואני מניקה, אני לא יודעת עם החיסון אפשרי בזמן הנקה ואני גם מרגישה שאני נהיית אובססיבית אליה, היא עוד לא בת חצי שנה ואני כבר חושבת על שלא אשלח אותה לטיולים בצפון וקייטנות. בעלי לא מבין, והוא כועס ומתוסכל, המשפחה שלי יורדת עלי במקום לנסות להבין, ואפילו אני לא מבינה מאיפה זה נובע ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אין לי כסף או אפשרות (אין מי שישמור על הילדה) ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר כרגע,
.jpg)
.jpg)
.jpg)
טובי פלד.jpg)
.jpg)
.jpg)
