בדכאון

אז הנה תמצית הסיפור שלי: אני בן 47 גיי משכיל נראה סביר חברותי וכד' אבל ממש לא מרוצה מכלום והאמת אני די בדיכאון.יום רודף יום עבודה בית עבודה בית וכד' בעבודה אני מתפקד נהדר ויש לי קשרי עבודה נהדרים עם כולם אבל לאן כל זה מוביל? לעו 15 שנים כאלה? האם על זה מדובר? או קי אז אין לי אובר אבל גם לחסוך אנני מצליח כי הבוס המניאק והקמצן לא מוכן (ובצעקות) אומר לי שלא יעלה את משכורתי למרות שעמיתים בדרגתי מרוויחים לפחות 10000 ש"ח יותר וזה כמובן משמעותי. אין לי מצב רוח ללכת לחדר כושר למרות שכמובן אני משלם כל חודש אני אוהב אנשים אבל מוצא שלהרבה אין לי סבלנות אני רוצה לסוע לחו"ל כי זה מעניין אותי אבל משום מה גם לאחר שעשיתי את כל הבירורים ומצאתי את מה שאני רוצה וכו' לא ממש בא לי ועובדה שטרם נרשמתי וטרם הזמנתי יש לי מספר מועט של חברים טובים אבל כמובן שהקשר אינו יום יומי כי הרי כולם עסוקים. לפעמים אני יוצא לבלות (בערך פעם בחודש).נורא נהנה יש לי סקס לפעמים שגם מהנה כזה כאילו אבל..................מה המשמעות של כל זה? זה הכל? הסבל הבדידות המאבקים היום יומיים בהכל
ממש נמאס לי לפעמים אני קם בבוקר ואומר לעצמי שדי . הנתי את הפרינציפ והוא ממש לא משהו וממש בא לי לגמור את הכל. אז נכון המצב בעצם לא רע ככ זה נכון הרי על מה יש לי להתלונן כשמסביב שומעים כאלה סיפורים קשים ונוראיים? ובכל זאת........זה ממש ממש לא זה במכל בחינה לא כסף,לא חיי חברה עשירים,לא הרבה סקס,לא הרבה כיף אלא מאבקים מחשבות טרדות וחוסר סיפוק ובגדול
הרי אם אגיד את כל זה ךפסיכיאטר ישר יאשפזו אותי בחשש שאתבד מחר (דווקא רעיון לא רע בעצם)
אז מה עושים????????.