החלפת ציפרלקס בסימבלטה וקלונקס

י ש להיצמד להמלצת רופא המטפל, בהחלט אופציה טובה.( סימבאלטה)

יש כאלה שלוקחים כדורים ומרגישים כמו "זומבים" כלומר יש עליהם שכבת הגנה כימית שמצד אחד מפחידה את עצב והדיכאון אך מצד שני אין שמחה גדולה, כלומר נמצאים במין בית כלא נפשי באמצע... מה היה במקרה שלך?

יש כמה סוגי דיכאון או יותר נכון כיצד האדם חווה את הדיכאון.
אצלי זה לא היה עם רגשות "עצב" אלא חרדה יחד עם "ריקנות מוחלטת" "ניתוק"
וככל שהחרדה לא טופלה בהתאם זה הלך והחריף.
ככל שהטיפול התאים באמת הייתה הרגשת זומביות ,וגם כעת בבוקר עד שעות הצהרים ופעמים בשעות אחרות יש את אותה חומה ...
המון פעמים אני מרגיש "באמצע" אבל גם האמצע הזה הולך ומשתנה
בבחינה של שבועות זה משתפר משבוע לשבוע
גם לפעמים יש תחושת "אובר" של איזה עליצות מטופשת ..

איזה תרופות אתה לוקח?

תראה, התחושת "אמצע" זאת התחושה הטבעית של כל אדם בחיי שגרה . השאלה אם ברגע שיש משהו עצוב או שמח אז התגובות הטבעיות של העצב או השמחה באות לך בטבעיות או שכביכול הכדורים מונעים ממך גם את העצב וגם את האושר.. כלומר, אם יש משהו שהתגובה הטבעית היא אושר זה יוצא ממך או שיש לך מן חומה "כימית" של כדורים שגורמת לך להרגיש באמצע כל הזמן?

אגב הציפרלקס הצליח להוציא אותך מהדיכאון(דיכאון קל או קשה?) ומהחרדה?
לפי הבנתי את הציפרלקס נותנים ברגע שיש כמה כמה דברים(דיכאון,חרדה,הפרעה טורדנית כפייתית)

אני לא לוקח כדורים...

האמצע זה אדישות וחוסר תחושת חוויה ,לא רק הנאה, אלא יכולת הרגשה של חוויה מלימוד טיול אכילה תפילה קריאה ראיה..

הציפרלקס במצבי לא עזר מספיק ובלי הקלונקס ותוספת של זיברקסה,סרקוואל או מה שלא יהיה לבד בכלל לא השפיע..

לצערי הפיסכאטרים הם לא בהכרח אנשים חכמים ויותר מתאימים את האדם לתבנית הטיפול ולא להפך.. ווכל תלונה שלי לגבי ההרגשה שיכנעה את הפיסיאטר ליותר טורדנות (למזלי הוא לא הצליח גם לשכנע אותי בזה)

הנס היה שהחלפתי פסיכיאטר.(אגב ההוא שהייתי אצלו נחשב מהשורה הראשונה..כנ"ל זה שכעת)