שאלה לאחד הרופאים-פורקת את הלב

שלום לימי.

את התחושות שאת מתארת גם אני עברתי. היו לי ארבעה אישפוזים. הראשון היה בגיל 18, ואחריו, אפשר לומר חזרתי לתיפקוד תקין פחות או יותר. השאר היו בגיל 29 ואפשר להסתכל עליהם כאל חטיבה אחת.

אינני יודע מה היה האיבחון באישפוז הראשון, אבל האיבחון באישפוז הראשון בחטיבת האישפוזים האחרונה (שהחלה בגיל 29) היה מאניה-דיפרסיה, ואח"כ הוחלט באישפוז הבא לשנות את האבחון לסכיזו-אפקטיב.

אחרי זה הרגשתי זומבי, לא מסוגל לתפקד, ובהחלט הרגשתי שאני לא אותו בן אדם שהייתי כמו לפני האישפוזים.

אני יכול להגיד שהפסקת הטיפול התרופתי, היא זו שעזרה לי לחזור לעצמי.

האישפוז האחרון שלי היה משום שהתחילו להיות לי מחשבות אובדניות בגלל המצב הבלתי נסבל של חוסר תיפקוד.

התרופות האנטי-פסיכוטיות גורמות לעייפות חזקה ובכלל לחולשה שאיננה מאפשרת לתפקד, והרבה מהמטופלים סובלים מתופעות לוואי אלו. כתבת שאת לוקחת אביליפי וזו תרופה אנטי-פסיכוטית.

משום מה, הרופאים נוטים שלא לומר את האמת, ולהסביר שהעייפות והקושי לתפקד הינם "סימפטומים שליליים של המחלה".

אני רוצה להעיר, שהטיפול במאניה-דיפרסיה הוא ע"י מייצבי מצב רוח. תרופה אנטי-פסיכוטית ניתנת כנגד הפאזה המאנית אם המייצב אינו יעיל מספיק.

יכול להיות שאת סובלת מתופעות הלוואי של התרופות.

יכול להיות שאם תפסיקי רק את התרופה האנטי-פסיכוטית, זה יוכל לעזור לך.

חשוב לציין, כי מה שהרופאים מזהירים שלא להפסיק את התרופות, יש לכך בסיס מחקרי שמראה שברוב המקרים הפסקת התרופות עלולה להחמיר את המצב.

עם זאת, אצלי, כשהחלטתי להפסיק את התרופות, הודעתי על כך לפסיכיאטרית, שהיא כמובן התנגדה. בסופו של דבר, כשלוש שנים אחרי, היא ראתה שזה היה צעד נכון.

אם את סומכת על עצמך, שאם המצב יתדרדר בעקבות הנסיון להפסיק את התרופות, ואז תקחי אותם, אז את יכולה לנסות להפסיק את התרופות בהדרגה.

בכל אופן, התרופה הראשונה שכדאי לנסות להפסיק היא אביליפי.

כל טוב,
שמוליק.

אל יאוש. כאחד שעבר משברים. ראי את האור בקצה המנהרה. אמונה תמיד עוזרת.
כפי שאת רואה יש הרבה עם בעיות כאלו ואחרות. תייהיה חזקה כולם עוברים משברים. שולח לך קרן אור. (תגובה אישית אני לא רופא).

מרגיש בחדר כושר כמו בול עץ שמתאמן... אבל זה הולך ומשתפר..

מרגיש ככה אני מקווה שאני לא מדבר בשם עצמי אבל כמו שטוח בלי התלהבות וכו
ושותק כשאני נמצא בחברה אולי זה בעיה שלי
תרגישי טוב

התפקעה לי הסבלנות!! לא יכולה יותר
אני בת 21, פאקינג אמורה להיות בשיא פריחתי
כשהמשבר התחיל למעשה לפני כמעט שלוש שנים
אני באמת שוקלת לאור התגובות כאן ולאור הרגשה אישית ודברים נוספים ששמעתי- להוריד את התרופות לאט ובהדרגה, את כולן!
סתם רעל לכבד ולא עוזר לי לדיכאון גם ככה.. פשוט מנסה להשלים עם המצב וכבר נמאס לרצות לשנות אותו כשזה פשוט לא קור
חבל שאין התוויה למצב שלנו לטפל בגראס רפואי בשילוב עם נוגדי פסיכוזה למצב שאולי תהיה מאניה..
לדעתי שווה לקחת את הסיכון, ע"מ לחיות כמו שצריך
לצערי דעתי לא שווה כלום שכן אפילו אנשים עם דיכאון רגיל בקושי מקבלים את האישור לקנביס רפואי, כל שכן אנחנו עם הסיכון למאניה
איך איך איך יוצאים מזה לעזאזאל!?

רציתי לשאול מתי והאם בכלל ניתן להפסיק אי פעם עם נוגדי הפסיכוזה?
אסכם ואומר שהיו לי אפיזודה פסיכוטית אחת, והיפו מאניה אחד (אחד וחצי אפשר להגיד..)
אני לא רוצה להכנס להריון ולקחת תרופות גם במהלכו... לא משנה מה יגידו לי אני יודעת שכל תרופה פוגמת בעובר(ושוב- אפילו אם יראו לי מחקרים לא אשנה את דעתי)
אף על פי שזה לא רלוונטי כרגע- מתי, מתי מפסיקים עם האביליפיי אם בכלל? כיום אני על 10 מ"ג..ואף אחד מהפסיכיאטרים לא הציג בפניי תשובה

שלום, לימי.
דבריך נוגעים ללב ואכן מייצגים את התמודדות הלא הקלה של נפגעי נפש עם תנודות במצב-רוח, מצוקה וקשיים.
במישור התרופתי- ע"פ דבריך התחלת טיפול בלמיקטאל, שהיא תרופה מייצבת מצב-רוח יעילה במיוחד כנגד אפיזודות דכאוניות ובד"כ נוחה לשימוש ללא תופעות לוואי. עליך להתאזר בסבלנות שכן את מנון הלמיקטאל יש להעלות בהדרגה באופן איטי מחשש לתופעות לוואי עוריות מסוכנות אך נדירות- כדאי להתיעץ עם הפסיכיאטר המטפל.
אביליפיי היא תרופה טובה ובד"כ לא גורמת לתחושת "רובוטיות" אותה את מתארת.
אני ממליץ לך לפנות לפעילות פנאי, ספורט שיכולה לעזור מאוד מבחינת הרגשה והתמודדות עם תופעות לוואי.
בכל מקרה- אני ממליץ מפורשות ובאופן חד משמעי להמנע משימוש בסמים כולל גראס וקנאביס, שבציבור ידועים כ"סם קל" או "חומר טוב ולא מזיק".
צריכת קנאביס בנפגעי הפרעה דו-קוטבית עלולה להביא להדרדרות קשה במצבם.
בהצלחה.