שנים של בדידות - דחוף

שלום רב,
כותבת לכם במטרה להתייעץ על בחורה שלא מוצאת טעם לחיים.
אחת שחוותה ילדות נורמלית וטובה עד שהגיעה לגיל ההתבגרות ומשם הכל התחיל.. ריבים עם ההורים, התמרדות ושינויי מצב רוח.. עד פה הכל נורמלי לנערה מתבגרת נכון? אך בשלב מסויים עזבה את הבית ואת הלימודים וטסה לחו"ל.
מרגע שחזרה כבר לא הייתה היא. כועסת, צועקת, לא מתקשרת עם אף אחד. החדר שלה מבולגן ברמות שאין לתאר. לא מטפחת את עצמה ולא דואגת לעצמה. החבר היחידי שלה הוא החתול שלה.
היא לא עובדת, לא יוצאת, כל היום וכל הלילה בתוך חדרה. במיוחד כשיש אורחים או אנשים אחרים בבית. עם המשפחה לא מתקשרת ואם כבר מתחילה שיחה - רק צורחת ורבה איתם. על דברים חסרי משמעות. האם מחפשת תשומת לב?
יש לה פחד חרדתי מאנשים ומהתקשורת איתם, ורואים את זה באופן ברור. כאשר רואה בביתה אדם/אורח זר לה, עוזבת כל עיסוקיה ורצה לחדרה. וכמובן, עם החתול שלה.
מהן הסיבות להתנהגות כזו במשך כלכך הרבה שנים?
הוריה לקחו אותה לפסיכולוגים הכי טובים בזמנו כשהייתה לפני גיל 18, אך התנגדה תמיד ולא שיתפה פעולה. כיום, היא כבר בשנות ה-30 לחיה, חיה בבית הוריה ונשארה אותה בחורה אטומה ומצוברחת. וכמובן, שלא מוכנה לעזור לעצמה בשום דרך. ההורים כבר מיואשים, המשפחה כבר עצובה שנים, איבדה את הטעם לחייך ולשמוח. כבר לא אותה משפחה של פעם. נכנסו לשגרה מרירה של שנים...
מה אפשר לעשות כדי לעזור לבחורה בדרך אחרת מלבד פסיכולוגים שהיא לא מוכנה לראות ולפגוש..? איך אפשר לקרוא לתופעה כזו? לאדם שמתנהג כך?
למי אפשר עוד לפנות במטרה לעזור לה בדרכים יותר "יצירתיות" ולהשיב את חייהם של משפחתה למסלול נורמלי שידעו בו אושר, קירבה ואהבה ?

תודה מראש..