שלום. אני בבעיה

שלום
נראה לי שכדאי להתחיל ב:..לטפל בעצמך!
ברגע שיהיה לך את עצמך,תוכלי להתמודד בצורה נאותה!
אחרת...את כבר רואה!
אז שנסי מותניים ותני אפשרות ליטפול לעזור לך!
בהצלחה!

אולי אני בעצמי לא הייתי מספיק ברורה:
אני מטפלת בעצמי, כפי שציינתי בהודעה. אני רוצה לטפל בעצמי עוד יותר על ידי עזרה כספית שתאפשר לי "לנשום" קצת יותר ולטפל קצת יותר.

אני בקשיים כלכליים רציניים. אין לי במי להיעזר מהבחינה הזאת.

מה אעשה עד שאעבור את כל התהליך עם ביטוח לאומי שבסופו בכלל לא מובטח לי שאקבל כסף כלשהו.

בינתיים חוזרים לי צ'קים ואני קרובה מאוד ללהיות "על הקצה". בקרוב לא יהיה לי כסף לשכר דירה, ללהחזיר חובות, ולאוכל ונסיעות......... מה לעשות?!!!!!!!!

עכשיו יותר ברור?

אין לי כסף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בקרוב בעל הבית שלי שלא ממש מעניין אותו מצבי הנפשי-יסלק אותי מהדירה הנחמדה שלי.

גם את ביטוח לאומי אני מאמינה שלא מעניין עד כמה הבעיה שלי דחופה. הם בכל זאת יעבירו אותי תהליך בירוקרטי ארוך כמו כולם. (מישהו אמר לי שיכול לקחת שנה שלמה עד שמקבלים תשובה מהם!)


מכיר את האנשים האלה שמתאבדים בגלל בעיות כלכליות? אז הלו! דוקטור! אני לא רוצה להיות אחת מאלה!

שלום.

את הבעיה הזו עורך דין יכול לפתור הרבה יותר טוב מרופא.

לא ממש ברור לי מה אפשר לעשות, אבל יכול להיות שניתן לבצע איזה הליך משפטי שיזרז את הביטוח הלאומי.

לגבי חבות, אם לא ניתן לאיים עלייך (להבדיל מחובות כגון תשלום חשבון חשמל שניתן לנתק), אז ניתן לעשות חקירת יכולת, ואז תצטרכי לשלם מה שאת יכולה.

מאחל לך הצלחה וכל טוב,
שמוליק.

גופים שעוזרים במקרים האלה. מהסוג שעוסק ב"מימוש זכויות רפואיות" ואבדוק גם עורכי דין שמתמחים (מן הסתם, הם גם לוקחים כסף בעבור העבודה, אבל זה די הכרחי לי) בתקווה שיעזרו לי לזרז באמת את העניין כפי שכתבת, וגם למצות כמה שאפשר את הפרוצדורה לטובתי.
תודה שמוליק.

לכי לעורך דין פרטי שמתמחה בזה. ברור שמגיע לך קיצבה ממה שאת מתארת ..רק כדאי שתתפטרי מהעבודה לכמה חודשים בגלל המחלה..
הבסיס לקבלת קיצבה זה חוסר יכולת להישתכר

אתה ממליץ לא ללכת לחברה מתמחה אלא לעורך דין? האם אתה כותב מנסיון?

ובעניין ההשתכרות- קצת בעייתי לי להתפטר- כי אז באמת לא יהיה לי מה לאכול......:)
דיברתי עם אחת החברות הנ"ל והם אמרו לי שהם יכולים להגיש בקשה רק עבור אנשים שמרווחים מתחת ל-4000 שח לחודש. בקריטריון הזה אני עומדת כרגע.

הוכח: החברות הגדולות גובות אחוזים גבוהים על מעט מאד סיוע מצידם, לא ברור כמה עורך דין מטעמם בכלל מלווה ומופיע בפני הוועדה בפועל, הם לא ילכו איתך לועדת ערעור ולבית משפט ועוד פעם לוועדה.. עורך דין פרטי שמתמחה בנושא ילווה אותך לאורך כל התהליכים , ילחש לך על האוזן דברים שהם בגבול ההתחזות שכדאי לנקוט בהם, ויש לו יותר שכנוע מול הוועדה בפועל,
את תקבלי מקסימום 3000פלוס מהביטוח, וכל עוד את משתכרת אין כמעט סיכוי שתקבלי גם את זה ,
אם את רוצה אתן לך את זה שאני כעת מגיש תביעה דרכו ,תשאירי מייל...

אני מאוד מבינה ודי מעודדת את מה שכתבת בדף הקודם של הפורום לגבי כדורים.

*אני* מאמינה שכדורים צריך לקחת כשאין ברירה ולא כדרך חיים. לי ניתנו בעבר כדורים רבים שגויים והרסניים שעשו לי רע מאוד, בייחוד משום שהפסיכיאטר שאצלו הייתי באותו זמן היה איש מאוד רובוטי וחסר כל רגש ואינטואיציה- דבר שחשוב שיהיה לך כשאתה מטפל באנשים! בייחוד במקצוע כמו פסיכיאטריה-שהוא לגמרי אבל לגמרי לא מדע מדויק.

אני חושבת שברפואה באופן כללי ובטח ובטח בפסיכיאטריה- קיים חשש גדול מאוד אצל רופאים-לשחרר את האחיזה ולתת את המושכות למטופל- זאת למרות שהוכח אין ספור פעמים שאדם יודע הכי טוב מה הוא צריך (או כמו שאומר הפתגם בערבית "האדם הוא הרופא הכי טוב של עצמו")

העניין כאן הוא עניין האחריות. אם כבן אדם עם בעיה רפואית או אחרת-אתה לוקח על עצמך את האחריות לבדוק מה באמת טוב לך, וללכת עם עצמך צעד אחרי צעד עם אצבע על הדופק כמו שכתבת-עד שתמצא מזור- עשה זאת..

הרבה אנשים אם לא רוב האנשים, מעדיפים להיות ראש קטן, ולשלם כסף למישהו שיהיה אחראי על הגוף שלהם. אחרים מעדיפים דווקא ללוות את עצמם במסע החיים, ולהיעזר בדרך במה שנראה להם מתאים.

הבעיה היא שהרפואה מעודדת תלות- בייחוד הפסיכיאטריה. אבל לכל אחד יש את הנפש שלו ואת הגוף שלו-הייחודיים, ולכל אחד הקצב שלו, הדרך שלו והפתרונות משלו.

אני מאמינה שכתבתי את ההודעה הראשונה-העליונה שלי דווקא בפורום הזה כי חשבתי שמישהו מהמטופלים של אי אילו מהרופאים שכותבים כאן- היה אי פעם במצבי (כלומר- התמודד עם בעיית חרדה, הגיע למצב כלכלי בעייתי בעקבותיה, ומחפש דרך החוצה) והם יוכלו לייעץ לי בזה.

כנראה שמר חרמון שהגיב לי רגיל לכתוב לכל מגיב כאן את אותו רעיון: "לך לטיפול" (שאם היה שם לב -כתבתי שאני כבר עושה)
או שסתם לא היה לו כח לקרוא את מה שכתבתי.

בכל מקרה תודה וערב טוב

יש נטיה למטפלים נפשיים לומר למטופל "זה חלק מהבעיה שלך" , ביחוד כשזה נוגע לכפייתיות או טורדנות במחשבה.. ובחלק מהמקרים זה גם נכון , אבל זה הדרך הכי קלה והרפלקס של המטפל ששבוי באבחנה שלו לקטלג ישר את האמירה לבעיה.

לכן דר חרמון הנכבד אומר לך לטיפול, מה את מצפה שיגיד לך?
אולי כל מה שאת מתארת זה חלק מהבעיה שלך?
אבל אולי לא.. ?
והוא כרופא ישר ורציני הכי נכון מבחינתו זה לא להתייחס לשום היבט פסיוכלוגי ונפשי כאן,
רק לגבי הכדורים והשפעתם אפשר להתייחס בלי להכיר באופן אישי את המטופל