שלום לשמוליק ולרופאים

שלום גבי.

אינני סגור עד הסוף אם אתה מתלוננן על מצבך שבגללו לא הלך לך עם הבחורה ההיא, או שאתה מתלונן על קשיים במציאת בת זוג.

בכל אופן, אחת מהדילמות שעומדות בחיפוש בת זוג היא מתי לספר על ההתמודדות הנפשית. אינני חושב שיש מישהו שחושב שלא צריך לספר על זה לפני שמחליטים להתחתן.

ישנה גישה שאומרת לספר רק כאשר נראה שזה רציני, וישנה גישה שאומרת לספר על ההתמודדות בשלבים מוקדמים.

היתרון של הגישה הראשונה ברור, אבל עם זאת הדרך הזו פתוחה רק אם ניתן באמת להסתיר את ההתמודדות. לא כל אחד נמצא באמת במקום כזה.

הגישה השניהה מצמצמת מאוד את מבחר הבחורות, והיא אולי גם לא כל כך הוגנת, מצד זה שהרבה פעמים הסטיגמה מגדילה את הבעייה ממה שהיא באמת, אבל יש בה יתרון שאחר כך לא צריך לפחד מזה שמסתירים משהו.

יכול להיות שמצבך כרגע אינו מאפשר להסתיר את ההתמודדות, אבל זה ממש לא אומר שכך זה יהיה לנצח, ולא רק זה, בעיניי, מי שמתמודד עם בעיות נפשיות ראוי להערכת יתר.

אני חושב שאתה צריך להיות מודע למצבך. ולדעתי, אתה צריך להחליט מה יותר חשוב לך: להכיר בת זוג עכשיו, גם אם צריך לשים את הדברים על השולחן, או שיותר חשוב לך ללכת עם הצדק עד הסוף, גם אם בשל כך הדברים יידחו.

אני יכול לומר על עצמי, שכחודשיים לפני שעזבתי את הדיור המוגן, לא האמנתי שאצליח לקום על הרגליים, והייתי מוכן לנסות להיכר בחורות ולהניח את הכל על השולחן, אבל לא קיבלתי שום הצעה, עד שבסוף עזבתי את המסגרת, וראיתי שחזרתי לעצמי, ואז היה לי ברור שאני הולך עם הצדק עד הסוף.

כרגע, כפי שכבר כתבתי פעם, מישהי שלא יהיה איכפת לה שהאשפזתי - זה ממש לא מספק אותי, חשוב לי מאוד שהיא תהיה גאה בי בכך שהתמודדתי עם הבעייה.

מה שלא תחליט, אני מאחל לך שגם אתה תגיע למצב כזה שתוכל לומר בגאווה "התמודדתי והצלחתי".

כל טוב,
שמוליק.

שלום גבי.
עליך להיות סבלני ולהשתלב בתוכנית שיקומית. יש תוכניות שיקום המעודדות פעילות חברתית שיכולה לעזור לך למצוא את מקומך בחברה.
בהצלחה