תחושת ריחוף

שלום, אני בת 20
מההתבגרות סבלתי מדיכאונות, מחשבות אובדניות, בהמשך אישיות גבולית שהתחלפה בסוג של היפוכונדריה או אובססיה (את החלק הזה של חיי עוד לא אבחנו אז אני זורקת מושגים שנראים לי מתאימים. אם יש לכך חשיבות, אני יכולה לפרט יותר).
בחצי שנה האחרונה הרגשתי שסוף סוף אני קרובה ליציאה מהמעגל הזה עד שהתחלתי לסבול מהתקפי עצבים בלתי נשלטים, עד כדי וויכוחים, צעקות, קללות עם קרובים, ולפעמים ללא סיבה רצינית.
לאחרונה הצלחתי לקחת את עצמי בידיים ולחיות כמו בנאדם, לצאת קצת עם אנשים, לנסוע למקומות, לשתות, לעשן.
על זה רציתי לדבר.
לפני כשבוע עישנתי חשיש, לא כמות גדולה, אבל כזאת שהספיקה להשפיע עלי. אני לא יודעת עם זה בגלל זה כי יכולות להיות אין סוף הסברים למה שעובר עלי, אבל משום מה כשחשבתי עם עצמי לאיזה פורום מתאימה השאלה שלי, ידעתי שלפסיכיאטריה.
כל השבוע הזה אני מרגישה תחושה של ריחוף, לפעמים זה מתגבר.
מכירים את ההרגשה כשאתם גמורים מעייפות וכל החושים שלכם "מרחפים"? אין לי איך לתאר את זה.
זה מקשה עלי להגיב לסביבה, והרבה פעמים אני לא בטוחה עם עשיתי משהו או שזה היה בדמיון שלי.
מה קורה לי? אני מרגישה שזה פסיכולוגי, זה יכול להיות פסיכולוגי? זה יכול להיות בהשפעת החשיש? אולי הוא סופית הרס לי את המוח? נשמע לכם מוכר התופעה?