ללא כותרת

שלום גבי.

אני חושב שאחת מהטעויות הגדולות בחברה בכלל היא שמודדים בן-אדם על פי ההצלחה.

יש הצלחה ויש הצלחה:

יש הצלחה שרואים אותה מייד, ויש הצלחה שרואים אותה אחרי זמן רב מאוד (ואולי אפילו לא מצליחים לראות אותה...)

אומרים שצחקו על מי שחשב על הרעיון של תיבת הילוכים אוטמטית, ורק אחרי שהוא הלך לעולמו, הבינו שהרעיון שלו הוא רעיון טוב.

יש לך תחושה קשה של כישלון שנמשך עשר שנים, וזה מאוד מאוד מובן, אבל דווקא בגלל זה, כל הצלחה הכי קטנה שלך היא מאוד משמעותית.

אפשר להדגים את העיקרון הזה: בקרקס מראים כיצד דובים משחקים עם כדור. כשאנשים משחקים עם כדור, זה ממש לא מעניין. לדובים יש מגבלה ביחס לבני אדם, ולכן כשדובים משחקים בכדור, למרות המגבלה שלהם, זה שמהו אטרקטיבי שמראים אותו בקרקס.

לא התכוונתי להגיד שאתה מוגבל, אבל יש לך קשיים שלאחרים אין. התווית של הסכיזופרן מעצימה כל התקדמות ושיפור שלך, גם אם הם קטנים.

הבעייה היא שהרבה פעמים נכון יותר להעלים את את התווית הזו מחשש ליחס החברה, והרבה פעמים החברה לא מבינה את זה ודוחפת עוד יותר למטה, אבל את האמת על עצמך תדע. אתה ממש לא "דפוק", וגם אם ייקח לך הרבה זמן עד שתגשים את חלומיתיך, צריכים להעריך מאוד את ההתגברות שלך על הקשיים.

כל טוב,
שמוליק.