איכות חיים

אשמח להציג את הבעיה הסצפציפית שלי. כי אני שוקלת עם לבקש הפניה לפסיכאטר ולהתחיל עם כדורים.

אנסה לקצר. ואשמח עם תעזור בתשובתך.



אז שמי רעות (שם חסוי) משוחררת מצהל משנת 2006.

אני לקוית למידה. ובתיכון העבירו אותי לבית ספר של מופרעים בגלל זה..

אין לי בגרויות ואני לא יודעת אנגלית. אני בת 21.5

הכל מתחיל מהרגע שהתגייסתי לצבא שאיבדו את האיבחונים שלי ונתנו לי תפקיד מבצעי לחוץ ובהול. כ"כ לחוץ שהייתי הולכת לשרותים, היו צועקים לי איפה אני? וכל הזמן עוד עבודות ולא הסתדרתי שם היה לי קשה ולא האמינו לי שקשה לי.

עד שהגיעה היום שבו התחלתי לא להרגיש טוב, הייתי מתעוררת כל יום ב 6:30 ויושבת שעות בשרותים לא מבינה מה קורה.. המשיך ואקצר.

שהיה לי צניחת רקטום ורקטוצלה ואנטרוצלה לפני שנתיים ועברתי ניתוח ושיקום לאט לאט.

מאז התחילו לי כל מיני פוביות. פעם אחת קמתי באמצע הלילה ואחותי ואמא שלי הקיאו ולא הרגישו טוב אז לא ישנתי לילות ומאז פחדתי כל הזמן שאני לא אשן שוב. ממש פוביה שלא יצאתי ממנה רק אחרי טיפול פסיכולוגי, זה נגמר ממזמן, תקופה שלמה הפסקתי עם טיפול הפסיכולוגי ואני יודעת שעם כל דבר אתמודד והגיעה נורא חדש. הייתי באיזה מקום והייתי רעבה ולא היה איתי אוכל, ואחרי זה לא משנה מה אכלתי כל הזמן נהייתי רעבה . והיום יש לי ממש ממש פוביה מלהיות רעבה.. אני עובדת על עצמי ואני בכוונה רעבה. אבל העניין אצלי זה לא מה שאני מספרת זה הלחץ והחוסר פרופורציות שמסביב לכל הבעיות. כי כל פעם מופיעה משהו חדש.

אני הולכת לטיפול בשיטת גרינברג אני כל הזמן נתפסת ובמן לחץ תמידי וחוסר סבלנות. בזכות השיטה הפסקתי להתרוקן מחוקנים ולהקשיב לגוף. אבל אני מתרוקנת עדיין לא בטבעיות כי השריר שם תפוס, כי אני נהייתי בן אדם כזה. וזה הגיעה לשלב שאין לי אורח תקין נוורמלי מכל דבר אני מפחדת. אפילו שחשבתי על כדורים ישר אני רצה ומה ארצה שירצה להפסיק אותם?

בטח ממש אפחד. ולא ארצה ואם הם יהרסו לי את החיים? אבל איכות חיים טובה אין לי עכשיו. ואני רוצה לעזור לעצמי. ופיתחתי כבר תלות גם בשיטת גרינברג(אני מפחדת לא לבוא שבועיים.. כדי שאני לא יהיה צריכה שוב חוקנים) ואני מפחדת לא לבוא לפסיכולוגית. כל הזמן טלפונים ומרגיעים אותי ואז אני ממשיכה. כל היום אני הולכת עם מנטרות בראש.. פשוט אין לי איכות חיים. וזהו אבא שלי נפטר לפני חודש וקצת.. והחלטתי שהחיים מתישהו יגמרו, ולסבול אני פשוט לא מוכנה יותר. אני כל הזמן נתפסת אפילו פחדתי לכתוב לך עכשיו את ההודעה הזאת כי עכשיו לילה מאוחר ושזה לא יעשה לי. וממש הקדשתי לזה מחשבה. אני רוצה להפתח בחיים, וניסתי טיפולים שעזרו לי, אבל הגעתי למצב שאני מרגישה שדי מספיק. זה גם כבר הוצאה בשבילי וגם אני רוצה להרגיש מזה לחיות. הכל אצלי לפחות היה בחישובים, אני רוצה שיהיה לי טוב.

אשמח לשמוע את דעתך בנושא.