דילגו עלי - אודה לתשובה

שלום רב,

אמי בת 65 נמצאת היום להערכתי הבלתי מלומדת בסוג של דכאון, אבי נפטר לפני כעשרה חודשים לאחר קשר של 48 שנה בינהם.
היא הייתה קשורה אליו ברמות אחרות, הוא היה בשבילה הכול, דאג להכול, עשה כמעט הכול, מבחינתה היא לא יודעת דברים מאוד בסיסים כמו להוציא כסף בכספומט, אינטרנט וכו.
היא הייתה מאוד תלותית בו.
יש לה מסגרת של 2-3 חברות טובות אך לעניות דעתי גם הן בשל מצבה המתדרדר "תופסות לאחרונה מרחק".
אין לה משפחה זולת שני ילדים ונכדים שגרים ממש בקרבת מקום.
אין לה התעסקויות כמו חוגים, התנדבות וכו', היא סיימה לאחרונה לעבוד מכוון שלא יכלה יותר לשאת את זה ולכן גם זה אין היום.
מצבה ממשיך להתדרדר, הסימפוטמים שהיא סובלת מהם :
בעיקר בבקרים, מצב של חוסר שקט, מצב רוח ירוד, בהמשך היום ללא תאבון, סוג של רחמים עצמיים, תלותיות.
היא הייתה אצל פסיכיאטר שנתן לה חצי כדור מירו לחמישה ימים ואחר כך להמשיך עם כדור אחד, היא התחילה את הכדור לפני יומיים וכעת מאוד ישנונית ואין שום שינוי. בנוסף לפני כן היא לקחה ציפרמיל 40 מ"ג ליום שני כדורים של 20 ועדיין ממשיכה.
ברצוני לדעת בבקשה, זה תפקידו של המירו לגרום לתשישות וישנוניות כדי לפתור את הבעיה או שזה סימפטום התחלתי בלבד ולאחר מכן הערנות חוזרת ? מה תפקידו של הכדור ?
האם כפי שאני מתאר את המקרה יש מקום לדברים נוספים אחרים ? אולי שונים ?
האם יש מקום לשיחות עם פסיכולוג ?
אשמח לכל עצה, הארה והערה היות ואנחנו אחרי שנתיים מאוד קשות עם אבינו שנפטר וכעת זה, תודה רבה.