דמיון וחרדה

אמא שלי בת 70. לפני כ 15 שנים רבה עם שכניה לבניין ומאז היא בטוחה שהם רודפים אותה, מורחים לה כל מיני חומרים על דלת הבית, על החלון וכו'. אבא שלי ז"ל טען שהוא לא רואה כלום. כל דבר שהיא רואה (כל ליכלוך או כתם), היא בטוחה שאלו כישופים שמרחו השכנים. בשלב הראשוני יתכן ובאמת ניסו השכנים לפגוע בה בצורה זו אבל בפעמים בודדות. בשלב מסויים חשבנו (ילדיה) שהדבר הנכון לעשות הוא להרחיק אותה מהבית. העברנו אותה צפונה למרחק 140 ק"מ מהבית. תחילה היא הייתה מאושרת אבל בהדרגה היא התחילה שוב להאמין שהאנשים רודפים אותה. היום, כשלש שנים לאחר המעבר התלונות שלה הגיעו לאותה הרמה כמו בעבר.
תחילה ניסינו לזרום איתה אבל המצב כבר בלתי אפשרי מכיוון שהיא מטרידה כבר את המשטרה. דברים נוספים שיכולים ללמד על מצבה - היא נקייה ברמה של מחלה - שלא מכניסה אליה אף אחד הבייתה (כולל אותנו), היא מאד בודדה - אין לה חברים כלל מהמשפחה המורחבת היא מתרחקת - בכל פעם מצליחה לשנוא מישהו אחר - שלא באשמתו. היא לא מוכנה ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי - גם כי היא בטוחה שיש אנשים שמטרידים אותה והיא מנסה להוכיח כל הזמן שיש כאלו. וגם מבחינתה פסיכולוג או פסיכאטר זה "למשוגעים" ואיך אנחנו מעיזים להאשים אותה שהיא משוגעת.
אנחנו כבר לא מסוגלים לסבול את הסיפורים היומיומיים ודואגים לה מאד.
אשמח לעצתכם.