החלמה או רמיסיה

שלום אורן.

אני מקווה שהבנתי אותך נכון. אם לא, אז תתקן אותי.

השאלה האם לשנות את האיבחון (או לבטל אותו לגמרי) היא שאלה משנית בחשיבותה.

האיבחון הזה לא אמור ל"לדפוק" אותך בשום דבר.

אם הטיפול שאתה מקבל לא מתאים לך, אז פשוט תחליף מטפל. זה ממש לא משנה מה האיבחון.

כל טוב,
שמוליק.

לצערי. האבחון כן שינה את הגישה הטיפולית. הפסיכיאטרית לה האמינה בי בהרבה בחינות היא התרשמה לא נכון לגבי הסימפטומים שהצגתי וראתה בהם ״תוצר של המחלה״. רק לאחר שפניתי לפסיכיאטרית אחרת שבדקה אותי בלי התיק אז קיבלתי ציפרלקס. מה שלא הסכימה לתת בשום אופן הפסיכיאטרית הקודמת. (היא פשוט אמרה שזה מסוכן לסכיזופרנים). לכן אני משוכנע בכך שהאבחנה משנה את ההתייחסות האובייקטיבית של המטפל. צריך לדעת לבחון מתי הדברים לא קשורים למחלת נפש אלא לתוצר של מצב דחק.

שלום אורן.

אכן, כמו שאמרת האיבחון בהחלט משפיע על הטיפול. אם מישהו שמתלונן על דיכאון מאובחן כדכאוני, אז כנראה שיתנו לו תרופה אנטי-דיכאונית, אבל אם האיבחון הוא פאזה דיכאונית של מחלה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה), אז הוא לא יקבל תרופה אנטי-דיכאונית (אולי אם הוא גם מקבל תרופעה אנטי-פסיכוטית שאמורה לאזן).

בכל אופן, אם הפסיכיאטרית השנייה נתנה לך איבחון שנראה לך נכון ומדוייק יותר, אז מה הבעייה לעזוב את הפסיכיאטרית הראשונה, וללכת לפסיכיאטרית השנייה?


כנראה שאיפה שהוא פיספסתי משהו...

כל טוב,
שמוליק.

יש צורך להיות במעקב מסודר, לנסות לשלב טיפול בשיחות.
בדר'כ - החלמה נחשבת - לאחר שנתיים ללא טיפול וללא חזרת סימנים או אשפוז.
מדד הזמן היינו המרכייב החשוב ביותר.