לשמוליק

אני לא יודע למה אתה מתכוון בדיוק .

אף אחד לא מכריח אותי , פשוט ההרגשה שאין לי ברירה .
ההרגשה שאני חסר יציבות / מתנדנד
בלי התרופות .
שכל העולם סובב סביב לקחת את התרופות .
אלו רק מקבעים את האמירות של הפסיכאטר " אתה לא יכול להפסיק "
ונותנים תחושה של אכזבה מכל פעם שניסיתי להפסיק לבד ( בלי הדרכה )

זהו בגדול
הגבול בין עצמי ללא התרופות ועצמי עם הוא מאוד מטושטש .
אני לא יודע איך אני יגיב בלי התרופות .

תגובתך

שלום גידי.

אז ככה, קודם כל, השאלה הגדולה היא האם אתה מרגיש שאתה סובל מתופעות הלוואי של התרופות. האם אתה מרגיש "זומבי", כלומר שאתה ישן הרבה, וסובל מקשיי תיפקוד.

אני מניח שכן, אבל על כל פנים, גם אם אתה מרגיש סתם "לא כמו כולם" שכולם לא לוקחים תרופות ואתה צריך לקחת, אז גם זו סיבה מוצדקת להפסיק או לפחות לנסות להפסיק.

מעבר לזה, באמת ישנו איזו לחץ, ויכול להיות שזה אפילו לחץ שבא מבפנים שאומר לא להפסיק.

אני זוכר את ההפחדות שהגיעו מאנשי הצוות של בית החולים שאמרו שאם אני אפסיק את התרופות, אז אני תוך שבוע אמצא את עצמי שוב פעם במצב פסיכוטי...

נראה לי שקודם כל, תרגיש בסדר עם עצמך, ועם ההחלטה שלך. זה לגיסטימי להפסיק את הטיפול התרופתי בניגוד לדעת הרופאים, ויתר על כן, יכול להיות שבדיוק כפי שלי הפסקת הטיפול התרופתי עזרה לשפר את המצב שלי. קודם כל אתה צריך להשתחרר מלחצים פנימיים.

זה באמת נכון שיש בחרה לחץ ושהחברה מבחינתה תעדיף שתיקח תרופות, כי החברה מפחדת מנפגעי נפש, ומעדיפה שהם ייקחו תרופות והיהו "זומבים" והעיקר שלא יפריעו...

מה שחשוב, זה שתעשה את זה בהדרגה. אם מנסים להפסיק במכה, אז עלולים להרגיש הרגשות מוזרות שקצת קשה לי לתאר אותן.

מה גם שלוקח לגוף זמן לחזור לאיתנו. זה יכול לקחת כמה חודשים עד חצי שנה.

כל טוב,
שמוליק.

טוב שיש בן אדם אחד שמוכן לשתף בחוויות שלו
ישר כח