דיפרסיה

שלום רונית.

התופעה הזו מוכרת וכאובה. באמת שאין יותר מדיי מה לעשות. כנראה שלא תהיה ברירה ובסופו של דבר יהיה צורך באישפוז כפוי, ומה שצריך לעשות זה לא לפחד להתמודד.

כמי שהיה במצב הזה של סובל ולא מוכן לטפל בבעיה, אני יכול להעלות השערות שלפחות נכונות לגביי.

הרבה פעמים הפסיכיאטרים נתפשים כ"מפלצות" שכל מטרתן היא להדביק לאנשים איבחונים שידירו אותם מהחברה. אף אחד לא רוצה להיות מנודה חברתית, ונראה לי שזה אחד מהגורמים המשמעותיים אם לא המשמעותי ביותר לתופעה הזו; מעדיפים לסבול, והעיקר לא לקבל איזו "תווית" שאחר כך לך תתפטר ממנה.

באמת שלא ברור מדוע מישהו שאובחן בסכיזופרניה או מאניה דיפרסיה לא יוכל להגיע למצב שבו הוא ייחשב בריא. סוף כל סוף למונח הפרעה נפשית ישנה הגדרה מדוייקת: התנהגות שחורגת מהנורמה שגורמת סבל לאדם עצמו או לסביבתו. בן אדם כזה יכול לשנות את התנהגותו או לדאוג לכך שההתנהגות שחורגת מהנורמה לא תגרום לסבל, ואז זו כבר לא הפרעה נפשית. אבל החברה מפחדת ומנדה...

לפי זה, אני מאמין שאם לפחות בני המשפחה ישדרו שאין שום כוונות לעשות נידוי חברתי, זה יכול להועיל במעט, אבל לא בטוח שזה ימנע את הצורך באישפוז כפוי.

כל טוב,
שמוליק.