שאלונת קטנטונת

שלום יעל.

בלי שום קשר לשאלה, אני מאחל לך הצלחה רבה.

לדעתי, הדבר הכי חשוב, זו היכולת לתת הזדהות רגשית. מטופל שלא מקבל הזדהות רגשית חייב להחליף מטפל. אמנם לא תמיד אפשר לעשות את זה; כאשר נמצאים במסגרת של אישפוז (ואפילו אישפוז בהסכמה), אינני יודע עד כמה זה בר השגה לבקש להחליף מטפל. אמנם פה ושם יכולים להיות מקרים חריגים שבהם לא ניתן לתת הזדהות רגשית, וצריך לדעת שבמקרים כאלה - יותר טוב שלא לנסות לטפל...

בעינני התכונה החשובה ביותר היא היכולת להתחבר לאנשים אחרים, גם אם הם שונים ממך.

ישנה עוד נקודה שנראה לי שחשוב להעלות אותה:

ישנה סטיגמה חזקה מאוד על הפסיכיאטרים, שהם "מפלצות" שמדביקים תוויות של "חולי נפש" על אנשים כדי לנדות אותם מהחברה. הסטיגמה הזו היא בעיקר בשל בדיקות שבאות שלא ברצון המטופל.

במדינת ישראל, מכיון שהגיוס הוא חובה, אז גם הבדיקות שנעשות בצבא, שיכולות להיות בניגוד לרצונו של הנבדק, תורמות את חלקן לסטיגמה הזו.

הרבה פעמים, אמרתי שלדעתי, הבעעיה נעוצה בכך שאין דבר כזה שאם מישהו אובחן במחלת נפש, אז ישנו מצב שבו הוא יוגדר בעתיד כבריא. צריכה להיות איזו פרוצידורה כזו, ובאמת חבל שאין...

על הדרך, ישנה שאלה שהייתי רוצה לשאול ברשותך:
לדעתי, הטיפול התרופתי הוא מאוד לא משמעותי בעיניי; לדעתי המרכיבים העיקריים של בעיות נפשיות הן במטופל עצמו ובסביבה שלו, ומסיבה הזו, לדעתי, הטיפול בשיחות C.B.T. וכיו"ב בזה הוא העיקר.
תחת ההנחה הזו, ההבדל בין פסיכולוג קליני לפסיכיאטר, המתבטא בעיקר בכך שפסיכיאטר יכול לתת גפם טיפול תרופתי, הוא זניח.
מעניין אותי לשמוע את דעתך, והאם פסיכולגיה קלינית מבחינתך זו אופציה?

כל טוב,
שמוליק.

ממש נחמד ועוזר לא פחות לשמוע דעה מנוקדת מבט של מטופל, אזי תודה שמוליק ;)
לגבי השאלה שהעלת בהקשר של פסיכילוגיה, אני פשוט מאמינה שכל פסיכיאטר הוא פסיכולוג אך לא כל פסיכילוג הוא פסיכיאטר. הבחירה בין השניים שקולה לבחירה בין להיות מורה מתמטיקה לתלמידי בית ספר יסודי או תיכון , דוגמה קצת לא משו אבל מה שאני מתכוונת שהבחירה בפסיכולוגיה היא בחירה במסלול הקל יותר שלא מעניק לך את כל-כל הכלים שדרושים כשמטפלים בבעיות מהסוג הזה. פסיכיאטר לעומת זאת יכול להפעיל שיקול דעת אם לעשות עבודה של פסיכיאטר כלומר לתת תרופות, או לשמש רק כפסיכולוג דהיינו - שיחות . או שילוב. פיסיכולוג טיפונת מוגבל מהבחינה הזאת. בסופו של דבר אתה לא יכול לנתק בעיות נפשיות מתהליכים גופניים וגנים שאם ככה אז בסביבה בעיתית מסויימת כל אחד ללא יוצא מן הכלל היה מפתח מחלה מסוימת ולא כזאת המציאות. עם זאת להגיד לך שאני חושבת שבמקרים מסוימים רק שימוש בתרופות עשוי לפתור את הבעיה , ממש ממש לא. לא מאמינה ולא רוצה להאמין בזה. כל אחד יכול להתגבר על כל מחלה והקשה ביותר עם אמונה אמונה ואמונה לגוף היכולת לרפא את עצמו ואני מאמינה במה שמעבר למוסכמות למציאות ולדימיון בנסים ונפלאות מהסוג הכי הכי מופרך!! הבעיה , מחלת הנפש , של האנושות , של כולנו , שאנו חסרים את האמונה הזאת, מחפשים סיבות והסברים על סמך הוכחות מדעיות וטבע ובעולם כזה קשה מאוד לגרום לבן אדם להתמודד עם מחלה בלי התרופות שמשמשות סיבה טובה על סמך מדע וטבע כדי להצליח להירפא ממחלה. "חולה נפש" הוא לא "חולה נפש" לנצח והוא יכול לסיים להיות "חולה נפש" כאן ועכשיו. מה שלא קל זה להבין כמה שזה קל. אבל מה אני באמת יודעת עוד לא למדתי כלום ;) זאת בכל מקרה מחשבת הפתיחה שלי כשאתחיל ללמוד לימודים מהסוג הזה אם בכלל אתחיל. כרגע הכל בבחינת שיקולים. המשך יום ממש נהדר לך :)

צריך לאהוב אנשים, להיות מסוגל להיות אמפאטי, להבין את הסבל ולהתעניין מאוד במדעי המוח והפסיכולוגיה.