מתן תרופה בלתי מתאימה

שלום לך.

אינני רופא. היו לי הרבה אישפוזים, רובם היו בכפייה, ואני אנסה לעזור עד כמה שאני מבין מנסיוני האישי.

קודם כל, אני רואה שאת אם מסורה וכל מה שעשית, עשית מתוך רצון כן לעזור לבתך.

חשוב לי להדגיש שטיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל. מחלת נפש מורכבת מארבעה גורמים: גופניים, ריגשיים, סביבתיים, וביולגיים (חוסר איזון כימי).

התרופות מטפלות רק במרכיב של חוסר האיזון הכימי והוא אינו המרכיב היחידי. חושב מאוד לטפל גם במרכיב הריגשי. כאשר הטיפול במרכיב הריגשי הוא מספיק טוב, ניתן לשקול מחדש את הצורך בתרופות.

אכן, לתרופות האנטי-פסיכוטיות ישנן תופעות לוואי קשות, ובמיוחד לתרופות האנטי-פסיכוטיות, ובכללן הקלופיקסול (וגם הזיפרקסה). הרבה מהמטופלים אינם יכולים לתפקד כתוצאה מתופעות הלוואי של התרופות, ואף מקבלים נכות יציבה בשל כך. יש נטייה להעלים את הדברים, ולומר שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה".

הנזק שעלול לקרות כתוצאה מהקלופיקסול הוא הפיך, ובמיוחד אם מדובר בסדרי גודל של חודש או חודשים ספורים. מה שיקה זה שהיא אולי תתקשה לתפקד, ותהיה לה עייפות חזקה כל עוד היא מקבלת את התרופה, אבל תוך חצי שנה מהפסקתה היא תחזור לעצמה.

לגבי המסגרות השיקומיות (אני בעצמי הייתי בדיור מוגן), אינני חושב שמקבלים שם טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי, אלא בעיקר רודים במטופלים שיהיה סדר במקום המגורים, ושייקחו את התרופות. לא נראה לי שיש שם באמת כוונות לעזור למטופלים להשתקם, אלא המטרה העיקרית היא שהם לא יפריעו לחברה ה"נורמטיבית".

בכל אופן, בהוסטל, הטיפול התרופתי ניתן ע"י הצוות. בדיור מוגן, מי שלוקח כדורים - אין עילו פיקוח. יכול להיות שיהיה צורך לערב פסיכיאטר פרטי שייתן חוות דעת שאין צורך בקלופיקסול, אך אני די מסופק עד כמה זה מחייב את הצוות.

בכל אופן, אני מציע שלא להזניח את הטיפול הריגשי. הוא הרבה יותר חשוב מהטיפול התרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

תודה לשמוליק ולאם השנייה,אכן נתתם לי תשובות קצת מעודדות...
היום שוחחתי לראשונה עם העו"ס וקיבלתי תשובות ברורות ועיניניות ואני רגועה קצת יותר..
מבחינת טיפול רגשי ,בתי ,פעמיים בשבוע בשיחות עם העו"ס,אני עצמי מנסה ככל יכולתי לשוחח עימה ולעודדה. לאחר כשבועיים כפי שציינתי היום היתה הבת צריכה לצאת החוצה למספר שעות בלווי שלי,אך פתאם כנראה שהיא מרגישה קצת יותר טוב,היא לא רצתה לדבר עם העו"ס ואפילו צעקה עליה ואח"כ צילצלה אלי מספר פעמים ,שהמקום לא מתאים לה,ושאני אעזור לה ואחזיר אותה הביתה ועוד ועוד הרבה שטויות אחרות. ברור לי שהיא אינה מאוזנת לגמרי והיא עדיין שרויה בעולם שלה ופחדתי שאם הוציא אותה הוצה לעיר היא תברח לי.. וכעת אני חוששת להוציאה ,אלא חושבת שאבקר אותה בבי"ח בלי יציאה בשלב זה.
מצד אחד זה לא כל כך נעים להיות במחלקה סגורה ומצד שני היא מתחילה לעשות בעיות...אני החלטתי שהפעם אני אהיה חזקה יותר מפעמים קודמות(2) ולא אכנע למניפולציות שלה. היא טוענת שיהפכו אותה ללא שפויה...כואב מאד לשמוע דיבורים כאלה אבל פשוט אין לי ברירה,יתכן ועוד יומיים אוציא אותה רק לחצר ...

מה דעתכם?

שלום לך.

קודם כל, אני חשב שאת פועלת בתבונה רבה, וגם אם אין עדיין תוצאות, צריך להתאזר בסבלנות, ובסבלנות רבה, ועד אז, אני מציע לך שלא לייחס לעצמך יותר מדיי רגשות אשמה. זה באמת לא פשוט לראות את הבת במצב כזה מבלי שיתעוררו רגשות של חמלה ורחמים. זה באמת לא פשוט.

אני חושב שצריך לחכות עד שהיא תירגע, ולאט לאט לעזור לה להשתקם.

מצד שני, יש אמת בדבריה שהיא מרגישה שרוצים לעשות אותה בלתי שפוייה. מי שהדביקו עליו תווית של "חולה" נפש, אע"פ שעל פי ההגדרה, לכל מצב של "חולי" יש מצב - ולו תיאורטי - שבו המטופל יוגדר כ"בריא", בפסיכיאטריה אין דבר כזה להבריא מהמחלה.

על פי התיאוריה אחד מהמרכיבים של המחלה הוא חוסר איזון כימי במוח, ומדובר במחלה כרונית.

עם זאת, חשוב לציין שזה רק אחד מהגורמים, וטיפול טוב בשאר הנרכיבים של המחלה, ובמיוחד במרכיב הרעגשי והסביבתי יכולים להביא למצב שבו לא צריך תרופות, ובהחלט ניתן להגדיר את המצב כהחלמה מהמחלה.

הרבה מאוד מהצוות המטפל, בין אם מדובר ברופאים פסיכולוגים אחים או סתם עובדים, רואים את עצמם כשליחים של החברה שתפקידם להגן על החברה הנורמטיבית מפני המטופלים, יותר מאשר לעזור למטופלים, ולכן יש צדק בטענה הזו, רק שעכשיו היא במצב שאין יותר מדיי מה לעשות...

אין לי אלא לחזק את ידייך, ולאחל לך ולבתך כל טוב.
שמוליק.

לדעתי זה חובת המשפחה להתריע בפני רגישות וסכנה לתופעת לואי.
הגישה כיום, לראות את המשפחה כשותפים חשובים בטיפול.
קלופיקסול, אכן תרופה ישנה ובעלת פרופיל בטיחותי נמוך.
לפעמים יש שיקולים רפואים לרופא מטפל, ותרופות ישנות לפעמים יותר אפקטיביות.
יש צורך לקבוע פגישה עם פסיכיאטר מטפל, לברר מולו..
יש לכם זכות, מוגנת בחוק, לחוות דעת נוספת..
יש לכם את האפשרות להחליף רופא מטפל ואו אופציה טיפולית אחרת.
בכל מקרה, ראשית, ממליץ להיפגש עם הרופא המטפל, להקשיב להסברו, שאולי הגיוני וצודק... ואולי הכי מתאים למצב הקליני הנוכחי.
בהצלחה !

ראשית תודה על תגובתך..
אכן, קיימת האפשרות להוציאה מבי"ח ,מאחר והאישפוז בהסכמה וכרוך באישורי..אבל אני חוששת שהדבר עלול לפגוע בה ,כביכול אנחנו לא משתפים פעולה והדוח ירשם בצורה שלילית כך שעלול לפגוע בסיכויים שלה לדיור מוגן מתאים שכבר מסודר.

האם חוו"ד חיצונית תתקבל בבי"ח?
אם הייתי יודעת שהמערכת תשתף פעולה ,הייתי מיד פונה אפילו באופן פרטי לטיפול...
כרגע אנחנו כבולים בידי המערכת ואני מרגישה חסרת אונים ומדברת אל הקיר!

זה זכותכם לחוות דעת שניה
באם גורם רפואי מונע זאת - זה פגיעה בחוק זכויות החולה..

ראשית ממליץ להתייעץ עם הרופאים המטפלים בנדון ומה דעתם..
שיתוף פעולה עם הצוות המטפל, מהווה את החלופה הטובה ביותר,
גם במקרה של חות דעת שניה.