דחפים מורכבים

היי,
מה עושים עם דחף עז לאחל ולהגיד בלב (אני מדגיש - לא בקול) דברים רעים, שהוא לא נראה כמו אוסידי פשוט. אם לא מייחסים לזה חשיבות, זה רק מתגבר, כי יש תחושה של סיפוק בלשחרר ולתת לעצמך להגיד, וישר מחפשים משהו חמור יותר לאחל. ואם נלחמים בזה, זה מתגבר כי הצורך לוחץ ולוחץ כי חייבים לאחל..
וזה לא ברמה של דחף רגעי, אלא ממש של חשיבה קבועה של איך עוד אני יכול לאחל משהו רע, בצורה כזו שאני לא אוכל "לבטל" את זה, או שיהיה לי קשה להלחם בזה. זה ממש חודר למחשבות.
כאילו יש את הרצונות האמיתיים שלי, ויש איזה חשיבה מאולצת שדורשת ממני לאחל משהו רע.
הבעיה שהמנגון הזה של הדחף 'נלחם' על עצמו. כלומר, אם אני מנסה לעצור את עצמי מלחשוב או להגיד משהו בלב, אז אני במקביל כאילו מחפש דרך לחייב את עצמי כן להגיד את זה. למשל,
הדחף הזה מתחיל להופיע כשאני מדבר. והרי אני לא יכול לא לדבר רציף ולעשות פאוסות, וזה גורם לי, כדי להמשיך לדבר חלק,
לפרוק את הלחץ ולהגיד משהו בלב. או שאני מייצר טריגרים ללאחל דברים כמו פעולה מוטורית שאני עושה או משהו תדיר שאני רואה. כאילו מתכנת את עצמי למשל שכל פעם שאני מזיז את רגל ימין יעלה בי הצורך לקלל. כלומר הדחף הזה לעשות משהו רע זה גם לחפש איך להכשיל את עצמי מלהלחם בו. והתדירות של האיחולים האלה היא ככ גבוהה שפיסית לא ניתן לבלום את כולם. מיותר לציין שהתחושה היא נוראית. כי אתה יכול לבוא ולחשוב שזה סתמי ולא עשית כלום כי זה רק מחשבות ואיחולים בראש, אבל ברגע שקורה משהו למישהו אתה מרגיש שזה באשמתך. מפחד לעבור ליד אנשים חולים/ קשישים וכו'. מצד שני גם ההמנעות הזו מחזקת את ההרגל... כלומר אין דרך שאתה יוצא מזה ללא תחושה של סטרס, או אשמה. כאילו לא משנה מה אני עושה, מחזק אצלי את המנגנון הזה.

מה שהכי מפחיד אותי, שאולי זה לא אוסידי בגלל החלק המחשבתי שכל פעם מחפש דרך יצירתית לאחל רע עוד ולמנוע מעצמי להלחם בזה.

בנוסף, ככל שאתה ממוקד יותר בלבלום כל אמירה, יש יותר אמירות - זה לא נגמר, וגם אתה פחות מחובר לשיחה עם אנשים ופחות מלא באינטלגנציה רגשית ובטח זה גם נראה מוזר מהצד כי כל הפוקוס הולך לזה..

האם מדובר באוסידי בלבד? או שזה משהו מאני, או סכיזו, או מן ביטוי של הפרעת שליטה בדחפים?

מעבר לזה שזה דורש טיפול אישי פרטני, מה הכיוון היותר נכון ללכת בו?
איך בכלל אפשר לתפקד, אני מרגיש שאני לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, כי אולי אני עושה להם משהו רע. במיוחד במצבים שהדחף לאחל כל כך חזק שאני לא מספיק לבלום אותו, או נאלץ להמשיך אותו ולהוסיף משהו מבטל. אז בכלל, זה מרגיש כאילו איחלתי משהו באמת או במודע וזה יכול לקרות. אני מבין לגמרי כמה מפגר זה נשמע, אבל מצד שני אתה לא יכול לשחרר את עצמך מהחשש שכשאתה מאחל לאנשים דברים רעים, הם עשויים לקרות.