אובדנות ואשפוז

שלום,

ברצוני להתייעץ: מהו דין החוק לגבי אשפוז כפוי כאשר מישהו משמיע אמירות אובדניות ברורות אך אינו במצב פסיכוטי?
אחותי, בת 33, נמצאת בדיכאון קשה מזה מספר חודשים שעונה על כל הסימפטומים של דיכאון מאז'ורי, היא גרה אצל הוריי, מסתגרת נעולה בחדרה ומסרבת להגיע לטיפול למרות ניסיונות רבים. לאחרונה היא החלה לדבר רבות על כך שהיא רוצה למות והחלו אמירות אובדניות ברורות כגון "אני אקפוץ מהחלון" או "אני אבלע כדורים". כל הניסיונות לשכנעה להגיע לטיפול ולקבל טיפול, פסיכולוגי או תרופתי, לא עוזרים, וקיים חשש ממשי לחייה.
1. מהו החוק לגבי אשפוז כפוי במקרה זה? לפי נוסח החוק, כתוב שניתן לאשפז בכפייה במידה והאדם מהווה סיכון לעצמו או לסביבתו. עם זאת, ראיתי שכתוב גם שיש תנאי נוסף לאשפוז בכפייה, לפיו "האדם חולה וכתוצאה ממחלתו פגום במידה ניכרת כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות". מה זה אומר? האם מדובר רק במצב פסיכוטי, או גם במצבים נוספים? כי למשל באחד מהאתרים בהם חיפשתי כתוב שניתן לאשפז בכפייה גם במצב של דיכאון מאז'ורי.
במידה ואכן החוק מאפשר לאשפז בכפייה רק במצב בו האדם הוא פסיכוטי, מה ניתן לעשות מבחינה חוקית במידה והאדם לא פסיכוטי אך משמיע אמירות וכוונות אובדניות ממשיות ומסרב ללכת לטיפול? האם ניתן להזמין ביקור בית של פסיכיאטר בכפייה? האם להזמין מגן דוד אדום או משטרה? האם יש הצעות נוספות? אנחנו חשים כרגע חסרי אונים ולא יודעים איך ניתן להגיב ואיך לפעול למול האמירות האובדניות הללו, במידה ואין אפשרות מבחינה חוקית לאשפזה.

בתודה מראש על עזרתכם.