שאלה לפסיכיאטרים

שלום דני.

אני מסכים איתך בהרבה מאוד מדברחי הביקורת שיש לך על המערכת.

זו באמת בעייה גדולה מאוד שלאף איבחון ב D.S.M. אין מצב - ולו היפוטתי - שבו ניתן לומר שאדם שאובחן באיבחון X הבריא ממחלתו. עצם זה שאין דבר כזה מרתיע אנשים מלטפל בעצמם, כי הם יודעים שללכת לטיפול פירושו לקבל איבחון סטיגמתי שלא ניתן אחר כך להיפטר ממנו.

עם זאת, ממש לא ברור לי על מי מוטלת האחריות על המנצב הזה. אינני חושב שאפשר להאשים רופא ספיציפי בכך, וגם לא קבוצה של מאה רופאים. לדעתי, מוטב שהציבור יידע את האמת שניתן להבריא מהמחלות האלו, לא רק להלכה אלא גם למעשה.

דעתי האישית על תיאוריית חוסר האיזון הכימי במוח ידועה. לדעתי, חוסר האיזון הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה ואיננו בעייה העומדת בפני עצמה. אין הוכחה לאף אחד מהצדדים. השאלה האם לקחת תרופות או לא היא שאלה פרקטית של נזק מול תועלת, ויש מטופלים שלא כל כך סובלים מתופעות הלוואי.

יש לי בהחלט ביקורת קשה מאוד על כך שלא אומרים את האמת על תופעות הלוואי, ומנסים להגיד שהן "סימפטומים שליליים של המחלה".

בפועל, הפסיכיאטרים עושים גם דברים טובים. טיפול בשיחות וטיפול ב C.B.T. הם טיפולים טובים ומועילים שניתנים גם ע"י פסיכולוגים קליניים אבל גם ע"י פסיכיאטרים.

דני, אם אתה אישית לא מעוניין לקחת תרופות, כי אתה סובל מתופעות הלוואי שלהן, אז אל תיקח. רוב המטופלים אינם כפויים, והם יכולים בכל עת שירצו בכך להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהמשיך לטפל אצל אותם פסיכיאטרים במרכיבים האחרים של הבעייה.

אני חושב שעיקר הבעייה היא בבורות של הציבור. על כל שטות הכי קטנה, מייד חושבים, מה התרופה המתאימה. לדעתי, צריך להביא את הדברים לידיעת הציבור, שהרבה יותר חשוב לטפל במרכיב הריגשי של הבעייה.

בתחילת דרכי בפורום, כתבתי תגובות חריפות ומתלהמות, והרבה פעמים הן היו נמחקות בשל כך. כדאי לדבר בנחת.

כל טוב,
שמוליק.

אני גם חושב הרבה דברים על התחום הפסכיטריה שמגדיר את עצמו כמקצוע מדעי רפואי ורלוונטי לכל דבר אבל אייני באמת חושב שאפשר לטפל באנשים עלי הפרעות נפשיות כולשהם רק בטיפול תרופתי ואני אשית נגד טיפול תרפותי בל תפועות לואי ומכיוון שהרבה פעמים הטיפול לא מקהל אלה יותר מכביד אני תומך כפי שתומך שמוליק בטיפול רגשי שיבסוס בעקר על שיחות. ואפשר גם לשלב טרפיה בציור או רפיו בעיסוק בכול תחום שאותו חולה מתעניין בו או אוהב לעסוק בו. אבל הבעיה העיקרית היא ההפסכיטרים מסתכלים על אנשים בעלי בעיות רגשיות( הפשיות. התפתחתיות) בצורה של עוד מספר בתור עוד בן אדם לא מטפלים בכול בן אדם באופן אישי ובאופן שבו הוא יתקדם ומהכירות שלי מפסכיטרית מסתכאלים אליו בצורה עקומה אני אשית הרגשתי כאיזה שפן או כאיזה יצור מוזר שצריך לשנות אותו אבל הבעיה שהם לא באמת יודעים איך אז הם נותנים תרפות אני נוטל תרפות מגיל 12 תרפות אנטי פסכטיות איבחנו אותי כבר בתור סובל מסיכופרניה שהתגלתה כלא נכונה ומאניה דפרסיה ועכשיו הגעיו לאבחנה שגם פה הם מתקרשים לאבחן סופית בטענה שהמצב שלי מורכב ואני בן אדם מסובך ונתנו לי איבחון מעורפל של לוקה בתסמונת אספגר או בF.D.D בתפקוד גבוה כתבתי את המצב שלי באחד הפוסטים אבל לא ענו לי.. אני אשית לא חושב שצריך לשנות אנשים אני חושב שצריך לנזות לעזור חהם להבין אם הם רוצים להשתנות כמובן אם הם לא פוגעים באמצעם או בסביביה אבל השיטה הנפוצה ביותר אצל רופאים שאדם שאיניו נוטל תרפות היא לאשפז יכול להיות שאני טועה אבל זה האיומיום שחוזרים פעם אחר פעם בכול פעם שאיני רוצה לנטפול את התרפות ועבר קרה שאיפזו אותי שבועים באבארבאנל כי לא נטלתי תרפות מסיביות אישיות. ובקשר לגישה שלך שמוליק אני חושב שהיא מציונת גם אני לעים אולי לי הדם לאש ואני מתחיל ותקוף מה שגורם לחסימאות ולמחיקת תגבות לא שלי או אפילו מבקרים את דרך החשיבה שלי ואומרים שהיא צתריכה להשתנות ושאני צריך להפסיק ולמרוד ולהיות כמו כולם. ו.
בקשר למה שכתב שמוליק זה ידוע שנושא הפרעות נפשיות הוא נושא רגיש ויש בו הרבה בורות
בני אדם פשוט לא מסוגלים לקבל אנשים השונים מהם זה טבע האדם לדחות את האחר
וכך כך גם קרה במהלך היסטורחיה לאותם" מוזרים" שהתגלו ופגעו בהם וזה ממשיך עד עכשיו לחולי הנפש אין כמעת וזכיות בכו ולפי ידעת בנושא אין בעיה לאשפז גם מהסיביות הכי קטנות אם כך החליט איזה פסכיטטר פשוט לבעלי הפרעות נםשיות יש תלות גמורה בפסכיטרים שיכולים לשנות את חיים ולמרר להם את החיים היום להיות בעל הפרעה נפשית זה כתם גם מבחינה תעסקוקית וגם מבחינה חברתית שהיה לכם סוף שבוע מציון וכן אני מאוד מסכים איתך גם אני מאוד סובל וכנראה אמשיך לסבול מאותם אנשים המכנים את עצמם " רופאים" אבל חוץ מלרשום כדורים לא ראיתי שום פיתרון לבעיה ולי יש עוד אוטאיזים ויש כול כך הרבה דרכי טיפש