נטילת תרופה באופן חלקי על דעת עצמי

שלום שלומית.

"תסמינים שליליים" הוא לא ההסבר היחידי האפשרי לתופעות של עייפות וקשיי תיפקוד. יכול להיות שהתופעות האלו הן תופעות לוואי של התרופה האנטי-פסיכוטית שאת בוודאי מקבלת אם אובחנת בסכיזופרניה.

צריך אולי להבין טוב יותר ממה נובעת סכיזופרניה ומחלות נפש בכלל ומה התפקיד של התרופות הפסיכיאטריות בכלל ושל תרופות אנטי-פסיכוטיות בפרט.

סכיזופרניה ושאר מחלות הנפש נגרמות מארבעה מרכיבים: ביולגי (חוסר איזון כימי), ריגשי, סביבתי, וגופני-פיסי.

התרופות אמורות לטפל אך ורק במרכיב של חוסר איזון כימי במוח, ולא באף אחד מהמרכיבים האחרים של המחלה. מסיבה זו כולם מודים שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

המרכיב הריגשי של המחלה, פירושו שהמטופל חווה בעבר ואולי חווה גם בהווה חוויה לא נעימה שגורמת להקנה במצב הרוח. טיפול במרכיב הזה של המחלה הוא ממש לא ע"י תרופות.

אני אישית מאמין, ובכך אני חולק על נגישה הרווחת של הפסיכיאטריה, שחוסר האיזון הכימי במוח הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה ואינו מרכיב בבעייה העומד בפני עצמו. אין שום הוכחה לא לכאן ולא לכאן, אולם ישנן מקרים (אני אחד מהם), שמראים שטיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי של הבעייה יכול לבטל לגמרי את הצורך בטיפול תרופתי.

הפחתת מינונים או הפסקה עלולה להחמיר את המצב, אך מאידך, אם העייפות וקשיי התיפקוד הם תופעות לוואי של התרופות ולא צסמינים שליליים, אז תהיה הקלה משמעותית ביכולת לתפקד.

העבודה שנותנת לך משמעות, ובוודאי שמשפרת את מצב הרוח שלך היא בהחלט עוזרת לך ויכול להיות אפילו יותר מהתרופות.

ניתן לעשות אי אילו צעדים שיקטינו את הסיכון. אם את נמצאת בטיפול בשיחות, אז ניתן לסמוך על המטפל שבמקרה של החמרה במצב הוא יזהה את ההתדרדרות במצב כבר בהתחלה, וימליץ על העלאת המינון, ויוכל למנוע אישפוז נוסף.

בנוסף לכך, אני רוצה לזרוק לאוייר שאלה שבוודאי לא תמצא כל כך חן בעיניי הרופאים של הפורום, אבל בכל זאת. אם יהיה עוד אישפוז, אז מה???

אחרי ארבעה אישפוזים, אם יהיה לי עוד אחד, זה ממש לא סוף העולם. אני ממש לא חושש מעוד אישפוז. אני בטוח שאני די מהר חוזר לעצמי כאילו לא קרה כלום. בין האישפוז הראשון לשני עברו 11 שנים, שבהם בזכות הפסקת הטיפול התרופתי יכולתי לתפקד בשנים האלו. נניח שהייתי לוקח תרופות ולא מתפקד, ובכך האישפוז השני היה נמנע, האם זה היה טוב? אני חושב שלא, ולא רק זה, אני חושב שבדיעבד ההתמודדות עם האישפוז בסופו של דבר עשתה לי טוב.

בשורה התחתונה, אחרי הבנה של המציאות, עשי מה שנראה לך טוב. את אינך חייבת לקחת תרופות ומותר לך להוריד מינונים. יכול להיות שכדאי לך להגיד את זה לרופא המטפל ולהמשיך בטיפול בשיוחת בלבד, ואם זה לא מוצא חן בעיניו, את יכולה פשוט להחליף מטפל.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק תודה רבה,
למרות שלא קיבלתי תשובה על עיקר השאלות הקשורות לתרופה שמחתי לשמוע על ניסיונך האישי. במקרה שלי, לדעתי, עקב מספר חודשים של פסיכוזות לאחר ההתפרצות בהן לא טופלתי נגרם לי נזק קוגנטיבי ממשי. לפניו הייתי אדם מתפקד, רגיש ועוד ועוד, אמנם חרדתי אבל מלא בחיים. והיום במשך כמה שנים לא מוצפת רגשית ולא חרדתית אבל גם לא ראיתי זכר לאדם שהייתי בעבר. אחרי כמה חודשים של שימוש בתרופה וחזרה לעבודה ראיתי שיפור ניכר. אני משתדלת להיות בטוחה במצב עד כמה שאפשר. כמו כן, אמנם היו חוויות רגשיות מאוד קשות שקדמו להתפרצות אבל במשך שנים לאחר מכן חייתי בקקון מוגן בביתי.