שלום דר,

שלום בת אל.

יכול מאוד להיות שדיכאון פוסט-פסיכוטי הוא עוד הסבר לדיכאון הנגרם מתופעות הלוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות.

גם לי היה דיכאון אחרי מצב פסיכוטי, שנבע מחוסר יכולת בגלל תופעות הלוואי של התרופות, שהוסבר כ"סימטומים שליליים של המחלה", אע"פ שמדובר בתופעות לוואי של התרופות.

על כל פנים המשוואה של לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי של התרופות או לסבול מהמחלה היא לא בהכרח נכונה.

טיפול טוב במרכיב הריגשי של המחלה יכול לשבור את המשוואה הזו, ולבטל את הצורך בתרופות לגמרי.

אני מציע להשקיע את עיקר המאמצים בטיפול ריגשי טוב. אם הטיפול הריגשי הנוכחי לא מספיק טוב, אז אולי צריך להחליף מטפל. אין בכל כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל, אלא על אי-התאמה.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק.
תודה על תגובתך. הטיפול הרגשי עם הפסיכיאטרית אכן לוקה בחסר מסיבות כאלו או אחרות,אך יחד עם זאת אני מטופלת ע״י עובדת סוציאלית קלינית ואני מייחסת לטיפול הרגשי משמעות רבה.

תודה
בתאל

שלום בתאל.

יכול להיות שמה שצריך לעשות זה את מה שאני עשיתי. רק שצריך לדעת מהם הסכויים ומהם הסיכונים:

מה שעשיתי זו הפסקה של הטיפול התרופתי בהדרגה, עד להספקה מוחלטת.
הסבל מתופעות הלוואי של התרופות, ובמיוחד לעייפות וחוסר יכולת לתפקד, היה כל כל נוראי, עד שכבר ביקשתי לסיים את החיים.

דיברתי על כך עם הפסיכיאטרית המטפלת. היא הזהירה אותי שהדבר מסוכן, והתסמינים של המחלה עלולים לחזור, אך היא כיבדה את החלטתי והמשכנו את הטיפול בשיחות בלבד, אך סיכמנו שאם יהיו סימנים מקדימים של החמרה, אז אני אקח שוב תרופות. בסוף זה בדיוק מה שעזר לי. זה לא קרה מייד, לקחת כחצי שנה עד שתופעות הלוואי נפסקו.

כיון שבין כה וכה לא החשש שלי מהחמרה במצב ואפילו מאישפוז כפוי נוסף, היו קטנים לעומת תחושת הסבל, אז זו הייתה החלטה נכונה.

שאלת הסבל מול התועלת, היא השאלה המכרעת. כאן, את צריכה להפעיל שיקול דעת עצמאי עד כמה את סובלת, ובעניין הזה, נראה מהתיאור שלך שהרופאה לא ממש מבינה את העניין עד הסוף...

כנראה שלפעמים, אפשר ונכון להפסיק את הטיפול התרופתי בניגוד להמלצת הרופא המטפל.

אפשר לחשוב על הכיוון הזה, ובלבד שתתיעצי על כך לפחות עם העובדת הסוציאלית הקלינית, ואם תחליטי ללכת על זה, אז תמשיכי את הטיפול בשיחות, ותבקשי ממנה שתגלה עירנות למצב של החמרה.

בהצלחה,
שמוליק.

מה שלומך?
ההתקף הפסיכוטי היחידי שבמהלכו אובחנתי עם סכיזופרניה קרה לפני שנתיים. מאז אני חווה חרדה יומיומית מתמדת מההתקף הבא. נטילת התרופות האנטי פסיכוטיות עם כל המגרעות שלהן, מפחיתות לי את רמת החרדה בעצם נטילתן מה שמהווה לי כביכול "תעודת ביטוח״ למחלה ובעיקר שקט נפשי יחסי,
אני שמחה לקרוא שאתה מסתדר היטב ללא התרופות, מאחלת לך רק בריאות.

בתאל

שלום בתאל.

כמובן שצריך לכבד את הרגשתך שהיא שונה מהרגשתי.

השאלה של הסבל מהתרופות לעומת התועלת מהן, היא שאלה אינדבידואלית לכל מטופל ומטופל.
אם את חושבת שהתרופות מועילות לך יותר, אז כמובן שהכי טוב בשבילך הוא להמשיך לקחת אותן.

גם אני מאחל לך כל טוב ושתרגישי טוב.

שמוליק.

היי בת אל,
ניכר שאת מרגישה שהטיפול התרופתי לא עושה לך טוב. על מנת שתוכלי לחיות את חייך בצורה איכותית, אין סיבה שתסבלי כל כך מתופעות לוואי, והיעילות של התרופה נמדדת בעיקר בשיפור איכות החיים. אם תרופה שאמורה לשפר את מצבך גורמת לך לסבל ולקשיים תפקודיים, הרי שפספסנו את המטרה. אני לא פסיכיאטרית, ולא יודעת אם הבחירה בתרופה כזו או אחרת היא הכרחית או אם אלו תופעות לוואי חולפות, אבל נשמע לי סביר שיש חלופות.

אני רוצה להוסיף למה ששמוליק אמר שהדרדרות היא תהליך הדרגתי ולא מיידי, כך שגם אם היית מחליטה להפסיק עם התרופות, ההדרדרות הייתה לוקחת זמן והיית מבחינה בה.
יכול להיות שהיום את מאוד מודעת ורגישה לתגובות/מחשבות שלך ולעיתים מייחסת אותם למחלה.
היום, אחרי התקף פסיכוטי, את בוודאי כבר יודעת ומודעת לסוג המחשבות שאפיינו את המצב שהיית בו.
גם אני אובחנתי עם סכיזופרניה פרנואידית ותקופה ארוכה לא ידעתי אם מחשבות מסויימות שלי *תקינות* או במקום. לצורך העניין, בגלל שהיכולות הקוגנטיביות שלי אחרי ההתקף הפסיכוטי ירדו משמעותית (אם בגלל התרופות או בגלל סימנים שליליים), לא ידעתי אם ביום נתון אני *לא מסוגלת* לדבר כלשהו או פשוט עייפה/מוטרדת וכו' כמו כל אדם אחר. בקיצור, כל דבר שלי היה צריך להיות קשור למחלה איכשהו למרות שזה טעות.
מה שבטוח זה שכן צריך להיות מודע למה שאתה עובר, אולי להיות מודע לטריגרים שמפעילים אצלך מחשבות מסויימות (לחץ וכו') אבל לא לתת מקום כל כך גדול לכל מחשבה קטנה. אם זה משהו משמעותי שמציק לך, תביאי אותו לשיחה עם המטפלת.

בהצלחה,
סוזי

הי בת אל

גם אני סבלתי מתופעות לוואי עם סוליאן ועדיין סובלת אני נוטלת 200 מג ליום יש לי הפרעה סכיזואפקטיבית .
אני יכולה לומר בוודאות שכל הגירודים ותופעות הלוואי המשניות עברו לאחר חודשיים שנטלתי את התרופה.
בכלל עים תרופות פסיכיאטריות צריך לגלות סבלנות לאחר חצי שנה התופעה היחידה היתה חוסר אורגזמה ועיכוב במחזור החודשי היות והתרופה מעלה את הפרולקטין.
בקשר למחזור לא ממש מפריע לי מימילא אני בת 48 . בקשר לאורגזמה למדתי לחיות עים זה מבחינת סדר העדיפיות שלי כרגע בריאותי והתפקוד כאמא יותר חשובים והיו לי מספיק אורגזמות בחיים חחחחח
בכל מקרה לדעתי צריך לגלות סבלנות לתרופות כי באמת לוקח להן זמן.

עייפות כתוצאה מסוליאן 100 מ''ג ואו לוסטרל 50 מ''ג - לא סביר, אך לא ניתן לשלול ב 100% .
המלצתי :
בדיקות דם : בירור הורמונלי , אסטרוגן, FSH LH TSH T3 וכו...
כמו כן וויטאמין B12 וחומצה פולית.

באם יש חשד לתגובה אלרגית, חובה להפסיק את הגורם.. שיקול של רופא מטפל.