המשפחה הגרעינית

המצוי לא מתקרב לרצוי והמציאות לא מתקרבת לתיאוריה.
יתכן שסיכויי הריפוי של סכיזופרניה השתפרו בשנים האחרונות בגלל תרופות יעילות ,טיפולים פסיכולוגיים נמרצים ופעולות שיקום חברתי, אבל זה לא רלוונטי לגבי אנשים שמשפחתם לא יכולה לממן טיפולים כלשהם. בן אדם שהופך לכזה לאחר מות האב ועם קריסת האם, אומנם מפר שלוותם של בני הבית , אבל הוא לא אשם , ובני הבית לא אשמים. לאחר שנים של מציאות כזו, כאשר ההתקפים בין ההפוגות עלולים להחמיר, וזה הצפי, הוא גורם ליציאה משוק העבודה של הבן אדם השפוי היחיד שנשאר במשפחה, ולהתמוטטותו ההדרגתית.זה שלמערכת הרפואית אין מענה ואין תקציב לא מצדיק את זה.
סכיזופרניה יכולה אומנם להיות בהפוגה ולאפשר תפקוד חברתי כלשהו, אבל ככל שההתקפים מאוחרים יותר, הם עלולים להחריף. ישנם חולים שגם אם יאפשרו להם לקחת את התרופות שעולות מאות שקלים ומסוגלות לאפשר להם לתפקד , לא יזכרו לקחת אותן או שיזרקו אותן, והצורך להשגיח עליהם ולחיות עימם, שוחק בצורה מסוכנת. משפחה היא לא תחליף למערכת למערכת רפואית גם כשלמערכת הרפואית אין תקציב. דווקא בקרובי משפחה של נפגעי נפש צריך להתחשב, כי הם בקבוצת סיכון גנטית ובקבוצת סיכון בגלל ההתמודדות הקשה. ועכשיו לשאלות : מה ההבדל בין מאניה דיפרסיה למאניה? למה מבדילים בינהן אם מאניה יכולה להסתיים לפתע בדיפרסיה אקוטית?