תורשה

שלום לילי.

כמי שאובחן בסכיזואפקסטיב ועבר ארבעה אישפוזים - אני יכול להגיד שזה ממש לאט סוף העולם, ולא צריך לפחד מזה.

בכל אופן, העובדות לא ישנו את הסטטיסטיקות. עד כמה שידוע לי, כיום שהמחלות לא היו אצלך - אז הסכויים הם קצת יותר גבוהים מהסטטיסטיקות הרגילות.

בכל אופן, המרכיב הביולוגי-תורשתי הוא רק אחד מהגורמים למחלה, וישנם מרכיבים נוספים: גופני-פיסי, ריגשי וסביבתי. אם שאר הגורמים "מנוטרלים" - אז לא צריכה להיות שום סיבה לדאגה - אפילו למי שכבר היה לו אישפוז...

כל טוב,
שמוליק.

לא כל כך הבנתי את שכתבת, לפי הסטטיסטיקה האופציה אכן גבוהה יותר אצל ילדי? ומבלי לפגוע ולהכנס לשאלה אם זה כן נורא או לא נורא(לי זה היה מספיק נורא עם שתי ההתנסויות שלי שכללו מיליון אפיזודות וחוויות דווקא כן נוראיות!!) אני אשמח אם תסביר לי הסטטיסטיקה היא אותה סטטיסטיקה בין אם המחלה התפרצה כתוצאה מסמים ובין אם לא זאת אומרת אם אני אשמור על ילדי מזה סיכוייהם יהיו כמו כל אחד אחר שאין לו את זה בתורשה?
ד. א.
ראיתי שאתה מגיב הרבה בפורומים, ורציתי לחזק את ידיך לא הרבה שחוו את שחווית (לפי מה שציינת) משתקמים כ"כ יפה ומגיעים לנקודה של לעזור לאחרים. זה תורם המונמון לראות ולהבין משהו שהיה שם. הלוואי עלינו!!! אולי תוכל לתת לנו טיפים איך לעזור לאחי להשתקם?

שלום לילי.

ישנה תשובות יותר מפורטות יותר של ד"ר דוידאור.

חפשי "סכיזופרניה וגנטיקה - תגובה" מתאריך 12.7.2011.

לפי מה שהוא כתב, אם הורה אחד חולה - אז הסיכוי הוא 7% לעומת 1%.

אבל המחלה היא רק אצל דודים או סבים - אז הסיכוי הוא עד 4% (ראי "תורשה של מחלת סכיזופרניה - תגובה" מ 30.8.11).

בכל אופן, סמים משפיעים על התפרצות המחלה. ויכול להיות שאם לא הייתה התנסות עם סמים במשפחה שלך - לא היה קורה כלום.

לא רק סמים יכולים לגרום להתפרצות של המחלה. גם גורמים סביבתיים וריגשיים יכולים לגרום להתפרצות המחלה - וגם מגורמים כאלה צריך להיזהר. אני יכול להניח שאת אימא מסורה וגם בעלך הוא אב מסור, ובדרך כלל זה מנטרל גורמים סביבתיים, וגם הרבה פעמים גורמים ריגשיים באים על סיפוקם מתמיכה של ההורים.

לגבי אחיך, מה שאני יכול לומר בגדול - זה שהרבה פעמים הייאוש מהמצב גורם לכל שלא רוצים לטפל בבעייה. אסור להתייאש, צריך להתעודד, להיות אופטימיים, ולא לפחד להתמודד.

לדעתי, עצם העובדה שלא מודעים לכך שע"י חוות דעת מעודכנת - ניתן להשיג את כל מה שרוצים (כמובן אם המצב אכן משתפר) - אפילו רשיון לנשק! הצרה היא שאין מספיק מודעות לפוקציות האלו של הפסיכיאטרים.

אני חושב שההתמודדות הכי הכי קשה היא עם הסטיגמה החברתית. אני מאמין שעם הזמן הדברים יילכו וישתפרו.

כל טוב,
שמוליק.